דן פגיס

דן פגיס (1930-1986) היה משורר, מתרגם וחוקר של שירת ימי הביניים.

הוא נולד בשנת 1930 ברדאוץ שברומניה. אמו מתה עליו בילדותו. 
בשנת 1941, עם גירוש יהודי רדאוץ למחנות עבודה בטרנסניסטריה, היה אביו של דן בארץ ישראל. דן בן ה-11 גורש עם סבו וסבתו לטרנסניסטריה. במסע המוות של 6,000 יהודי רדאוץ לטרנסניסטריה נספו כ-90% מהם בקור, ברעב, במחלות ובידי החיילים הרומנים. סבו נספה במחנות, ואילו דן שרד ושב למחוז בוקובינה, שם אומץ על ידי דודתו ששרדה אף היא את השואה.

בסוף 1946 הגיע דן לארץ ישראל והתחנך בקיבוץ מרחביה. הוא עבר לירושלים ולמד אנגלית וספרות עברית באוניברסיטה העברית. לאחר מכן החל בקריירה אקדמית של חוקר שירת ימי הביניים ופרסם מספר ספרי מחקר ועיון על השירה העברית בימי הביניים. כמו כן עסק בתרגום ובעריכה. מבין כתביו של דן פגיס התפרסמו שישה ספרי שירה ופרוזה, חלקם לאחר מותו. כמו כן ערך פגיס מספר ספרי שירה. לרבים משיריו קשר מובהק לשואה, והם מהווים שיקוף של חוויותיו בשואה, כמו גם ביטוי לאופן שבו השפיעה על נפשו.

בשנת 1973 זכה דן פגיס בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. שירו "כתוב בעפרון בקרון החתום" חקוק על אנדרטת הקרון ביד ושם ועל האנדרטה במחנה ההשמדה בלז'ץ:

כאן במשלוח הזה
אני חוה
עם הבל בני
אם תראו את בני הגדול
קין בן אדם
תגידו לו שאני

מתוך "שׁיבה מיותרת":

הרי לא אוכל לטעות בכתובת: היא חקוקה
בבשרי.
ללא רחם אני נדון, צעד צעד,
לשוב ולראות.
וכבר יום, עוד מעט ימצאו אותי חי.
מדוע נטלתי אתי משם 
את עיני.

דן פגיס נפטר בשנת 1986 בגיל 56. לדן שני ילדים וחמישה נכדים.