דן פגיס נולד בשנת 1930 ברדאוץ שברומניה בשם סוורין פגיס, ליוסף (יוזיה) ויהודית (יולי) לבית אוסלנדר. הוריו שילבו בין מסורת והשכלה. בשנת 1934 עלה אביו לארץ ישראל, ומאוחר יותר באותה שנה מתה אמו בפתאומיות. דן גדל והתחנך בבית סבו וסבתו, הוריה של אמו. ערב המלחמה הגיע האב לבקר את דן, אך הסב והסבתא שכנעו אותו להשאיר את דן ברדאוץ ולא להביאו לארץ ישראל, שנתפסה כמקום נחשל, מסוכן ובעל מזג אוויר גרוע.
בשנת 1941, עם גירוש יהודי רדאוץ למחנות בטרנסניסטריה, גורש דן בן ה-11 בקרון בקר עם סבו וסבתו לטרנסניסטריה. "העיר שנולדתי בה, רדאוץ במחוז בוקובינה, פלטה אותי כשהייתי בן עשר", כתב דן לימים. "בו ביום שכחה אותי, כמו את המת." (לב פתאומי, עמ' 35).
במסע המוות של 6,000 יהודי רדאוץ לטרנסניסטריה נספו כ-90% מהם בקור, ברעב ובמחלות, או שנרצחו בידי החיילים הרומנים. דן שהה במחנה לעבודת כפייה. סבו, יצחק אוסלנדר, נספה במחנות.
באביב 1944, עוד בטרם שוחרר האזור, ברח דן בחזרה לכיוון מחוז בוקובינה עם ידיד שככל הנראה לא שרד את המסע בחזרה. סבתו חיה-קלרה שרדה אף היא ושבה למחוז בוקובינה מאוחר יותר. בבוקובינה אימצה את דן דודתו ללה, שלא גורשה אך נכלאה בגטו. המשפחה התגוררה בצ'רנוביץ ולאחר מכן ברדאוץ.
אביו של דן חידש את קשר המכתבים עמו והשיג עבורו סרטיפיקט לארץ ישראל המנדטורית. בסוף שנת 1946, בגיל 16, הגיע דן לארץ ישראל באוניה "טרנסילבניה". הוא התחנך בקיבוץ מרחביה, שם נמצאו לו מורים ראשונים שעמדו על סגולותיו ככותב. הוא נשלח ללימודי הוראה בסמינר הקיבוצים ולימד בקיבוץ גת. שיריו הראשונים פורסמו ב-1949. ב-1956 עבר לירושלים ולמד אנגלית וספרות עברית באוניברסיטה העברית. לאחר מכן החל בקריירה אקדמית של חוקר שירת ימי הביניים והרנסנס, ופרסם מספר ספרי מחקר ועיון על השירה העברית בימי הביניים. כמו כן עסק בתרגום ובעריכה. מבין כתביו התפרסמו שישה ספרי שירה ופרוזה, חלקם לאחר מותו. בנוסף ערך פגיס מספר ספרי שירה. לרבים משיריו קשר מובהק לשואה, והם מהווים שיקוף של חוויותיו בשואה, כמו גם ביטוי לאופן שבו השפיעה על נפשו.
בשנת 1973 זכה דן פגיס בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. שירו "כתוב בעפרון בקרון החתום" חקוק על אנדרטת הקרון (24 במפה) ביד ושם ועל האנדרטה במחנה ההשמדה בלז'ץ:
כָּאן בַּמִּשְלוֹחַ הַזֶּה
אֲנִי חַוָּה
עִם הֶבֶל בְּנִי
אִם תִּרְאוּ אֶת בְּנִי הַגָּדוֹל
קַיִן בֶּן אָדָם
תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁאֲנִי
מתוך "שׁיבה מיותרת":
הרי לא אוכל לטעות בכתובת: היא חקוקה
בבשרי.
ללא רחם אני נדון, צעד צעד,
לשוב ולראות.
וכבר יום, עוד מעט ימצאו אותי חי.
מדוע נטלתי אתי משם
את עיני.
דן פגיס נפטר בשנת 1986 בגיל 55. לדן ולעדה שני ילדים וחמישה נכדים.
* * *
הציטוטים – מתוך עדה פגיס, לב פתאומי (עם עובד, 1995).
השיר "שיבה מיותרת" – מתוך דן פגיס, כל השירים (הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק, 1991), ע' 95
