מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

אהוד לב

תמונות
וידאו
מסמכים

אהוד לב (Loeb) נולד ב-1934 בשם הרברט אודנהיימר בעיר בוהל (Buehl) בחבל באדן (Baden) בגרמניה להוריו הוגו ויולכן.

בליל הבדולח הוצת בית הכנסת בעיר וההמון תקף גם את בית המשפחה. באוקטובר 1940 גורשו 26 היהודים שנותרו בבוהל - כל היהודים שלא היו מוגנים בזכות נישואי תערובת - עם כל יהודי באדן לדרום לצרפת ונכלאו במחנה המעצר גורס (Gurs), סמוך לגבול ספרד. מאות מתו מקדחת, טיפוס ודיזנטריה וביניהם גם סבתו של אהוד לב.

בפברואר 1941 הצליח ארגון אוז"ה (OSE), ארגון למען ילדים יהודיים שפעל בצרפת, להוציא ילדים מהמחנה, בהם אהוד, ולהעבירם למעונות ילדים של OSE. הוריו של אהוד הסכימו להיפרד מבנם היחיד ולהפקיד את גורלו בידי זרים. לאחר השחרור נודע לאהוד שאמו גורשה לאושוויץ ב-4 בספטמבר 1942 ואביו - שלושה ימים מאוחר יותר. השניים נרצחו. כך גם רוב בני משפחתו של אהוד

לב שרד בתור ילד במסתור. הוא נדד בין מוסדות ובתי זרים. במשך מספר שנים חי בפחד מתמיד, יום וליל, והחליף שמות, זהויות ושפות, על מנת לשרוד. שמו שונה לשם צרפתי – הוברט אודה (Hubert Odet) - והיה עליו להשיל מעליו את זהותו הקודמת, ללמוד צרפתית ולהפוך לילד צרפתי. בתחילה היה בבית ילדים בשאבאן (Chabannes), בעוד געגועיו להוריו מענים אותו.

אנשי ארגון OSE העבירו את אהוד ממוסד למוסד על מנת שלא ייתפס. בשלהי 1942, לאחר שתכפו המעצרים של ילדים יהודים, הוחלט כי יהיה בטוח יותר להחביאם בקרב משפחות נוצריות. אצל המשפחה הראשונה בה שהה, סבל אהוד מאד. הרברט – כעת הוברט - לא התלונן וניסה להיות צייתן, אך כאשר ביקרו עובדים סוציאליים של אוז"ה וראו את מצבו, החליטו להעבירו לביתם של ז'ול וז'אן רוז'ה בבוז'אנסה (Buzançais), שם התקבל בחום ואהבה. כאשר גברה הסכנה, היה אהוד מועבר למקומות שונים למשך מספר שבועות עד שהסכנה חלפה והוא יכול היה לשוב אל בית משפחת רוז'ה. בשנת 1989 הוענקו לז'ול וז'אן רוז'ה אותות חסידי אומות העולם.

בסוף 1943 נלקח אהוד אל בית אמו של המציל, לואיז רוז'ה (Louise Roger), בכפר ארז'י (Argy). בחווה של לואיז הוא רעה עזים והלך לבית הספר. על מנת להסתיר את זהותו היהודית הפך לנער מקהלה. "רק לואיז רוז'ה והכומר של הכפר ידעו את זהותי האמיתית. שליטתי בשפה הצרפתית היתה מוחלטת ואף דיברתי בניב המקומי. הייתי תלמיד טוב, הייתי לנער כנסייה ועזרתי לכומר בעריכת המיסה, וזאת בצורה מושלמת: למדתי וידעתי את התפילות בלטינית. חיי היו חיי שקר על מנת לשרוד." בשנת 2009 הוענק ללואיז רוז'ה אות חסידת אומות העולם.

אהוד לא רצה לעזוב את היהדות, אך בבקשו להשתלב בסביבתו, ובהיותו תלמיד מצטיין בשיעורי דת קתוליים, שאל: "מדוע לא אהיה קתולי, כמו כולם?" משפחת רוז'ה הסבירה לו שאסור לו להתכחש לשורשיו היהודיים ועליו להיות גאה בהם.

לאחר המלחמה חזר אהוד לבית משפחת רוז'ה. הוא הועבר לארגוני רווחה יהודים שטיפלו בילדים יהודים ששרדו במסתור. אהוד הוכנס לבית ילדים שם המתינו הילדים להוריהם או קרוביהם. בכל יום עזבו ילדים עם משפחותיהם, אך איש לא בא לקחת את אהוד.

ב-1946 נשלח אהוד אל קרובים בשוויץ. היה עליו ללמוד מחדש את שפת אמו, גרמנית, והוא אימץ את שם משפחתו המאמצת - "לב" (Loeb). כשעלה לישראל ב-1958 הפך לאהוד לב.

ד"ר אהוד לב הוא היסטוריון של האמנות והיה הרשם במוזיאון ישראל בירושלים, שם עבד במשך 32 שנה. הוא היה מרצה באוניברסיטה העברית על תולדות האמנות במשך כעשרים שנה.

אהוד התנדב ביד ושם, נתן עדות על קורותיו בשואה לפני תלמידים ומחנכים מהארץ ומהעולם, בסמינרים בבית הספר הבינלאומי להוראת השואה, השתתף בטקסים להנצחת זכר השואה ויהודי גרמניה, והיה חבר בוועדה לציון חסידי אומות העולם. בתור מי שחייו ניצלו בזכותם של חסידי אומות עולם, חש אהוד צורך לתרום בדרך זו להכרה באלה אשר סייעו ליהודים בשואה.

אהוד נישא לשושנה ולהם ארבעה ילדים ועשרה נכדים.

אהוד לב נפטר בינואר 2018.