מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

נפתלי לאו-לביא

תמונות
וידאו

ניצול השואה, העיתונאי, הסופר והדיפלומט נפתלי לאו-לביא נפטר ב-7 בדצמבר 2014 בגיל 88. נפתלי היה אחיו הגדול של יושב ראש מועצת יד ושם, הרב ישראל מאיר לאו, לשעבר הרב הראשי לישראל.

שני האחים נולדו בפיוטרקוב טריבונלסקי שבפולין ושרדו את השואה יחד, אחרי שהוריהם ואחיהם שהיו עמם נרצחו. על נפתלי בן השש-עשרה הוטלה המשימה לשמור על אחיו בן החמש, והוא שמר עליו במחנה לעבודת כפייה בצ'נסטוכובה ולאחר מכן במחנה הריכוז בוכנוואלד, שם שוחררו השניים על ידי כוחות אמריקאים בשנת 1945.

"כשלוש שנים הייתי לילד זה, אחי הצעיר ישראל-מאיר, או 'לולק' כפי שקראנו לו, אב ואם, שומר ומאבטח. לעתים קרובות חשתי את היאוש תוקף ומטיל אותי אין אונים לחדלוני. היתה זאת כנראה צוואת אבי והשליחות שהטיל עלי, להביא את אחי הצעיר לחוף מבטחים ולהבטיח באמצעותו את המשכיותה של שושלת משפחתנו הרבנית, שהחזיקו אותי בחיים ונסכו בי את הבטחון להמשיך ולהאבק על חיינו ולא להכנע לגורל האיום שפקד את שאר בני משפחתנו."

אחרי הגעתו לארץ ישראל הצטרף נפתלי ל"הגנה" והקדיש את חייו לשירות מדינת ישראל והעם היהודי. הוא היה כתב צבאי; דוברם של משה דיין, שמעון פרס ויצחק שמיר; קונסול ישראל בניו יורק; וסגן יושב הראש של איל"ר, הארגון היהודי העולמי להשבת רכוש, החוקר את גורלו של רכוש יהודי שהחרימו הנאצים והמשטר הסובייטי. לאו-לביא היה מחויב עמוקות להנצחת זכר השואה: הוא היה חבר מועצת יד ושם ונתן עדויות מקיפות בהן תאר את זכרונותיו מימי המלחמה. קטעים מעדותו מופיעים במוזיאון יד ושם לתולדות השואה, על הר הזיכרון בירושלים.

הרב ישראל מאיר לאו תאר את אחיו הגדול נפתלי בתור "הגיבור האמיתי" שלו בספר זיכרונותיו, "אל תשלח ידך אל הנער".

"היתה לנפתלי משימה ומחויבות, והוא לא יכול היה להרשות לעצמו שלא לעמוד בה. המשימה הזו עזרה לו להינצל. עברו עליו שעות של חוסר שינה, כפור, רעב ומחלות, אשר הביאו אותו לאיבוד ענין בחיים. אבל הוא ידע שאסור לו לשקוע, אסור לו להרים ידיים, אסור לו לוותר."

(ישראל מאיר לאו, אל תשלח ידך אל הנער, ע' 63)