מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

שמואל קרקובסקי

ד"ר שמואל קרקובסקי היה ניצול השואה, היסטוריון בכיר של תולדות השואה ומנהל ארכיון יד ושם משנת 1978 עד 1993.

תצלומים

שמואל (סטפן) קרקובסקי נולד בוורשה בשנת 1926 ולו שתי אחיות. כשהיה בן שלוש עברה משפחתו ללודז'.

עם הקמתו של גטו לודז' באביב 1940, נכלא קרקובסקי בגטו עם משפחתו. בקיץ 1941 הצטרף קרקובסקי לתנועת "השומר הצעיר" בעקבות חברו מנדל וולפוביץ. הוא היה חניך בתנועה ולאחר מכן מדריך בתנועה. החברות בתנועת הנוער גטו לודז' בתנאים של רעב ומוות המוני נתנה לקרקובסקי וחבריו כוח, ייעוד ומטרה.

"המגזר העיקרי של פעולותיהן של תנועות הנוער היה עבודה תרבותית והשתלמות אידיאולוגית. צעירים בילו בגטו שעות רבות בנסותם לקבוע מה נכון ומה פגום בחיי העמים, איזה עולם היו רוצים, כיצד לקחת חלק בבניית עולם טוב יותר ומה הדרך העדיפה לשרת את עמם", אמר קרקובסקי לימים בראיון ליד ושם.

לא היה לנו קשר עם ראש היודנרט בגטו, רומקובסקי. הגישה של הארגון שלנו, 'השומר הצעיר', היתה קיצונית כלפיו, בעיקר על רקע שיתוף הפעולה שלו עם הגרמנים. נאבקנו נגדו גם בנושא החלוקה הבלתי צודקת של מזון בגטו. בגטו, כשהיו מחלקים את המזון, היו גם 'פרומיננטים' (מועדפים), שקיבלו קצת יותר.

נשארתי בגטו עד לשלבים האחרונים, עד החיסול באוגוסט 1944. כשנודע לנו על הכוונה לחסל את הגטו, החלטנו בתנועה להתחבא ולא להתייצב לגירוש. עשינו תעמולה בקרב האנשים בגטו וקראנו להם לא להתייצב. הבעיה היתה שהגרמנים סגרו את המפעלים והפסיקו לחלק את טיפת המזון שהיינו זקוקים לו כדי לשרוד. מזון ניתן רק לאלו שהתייצבו לגירוש. בסופו של דבר לא היתה לנו ברירה והחלטנו להתייצב, כולנו כאיש אחד, ביום האחרון לגירושים, 30 באוגוסט. עלינו על הרכבות שנסעו לאושוויץ. כשהגענו לשם הבנו איזה טעות עשינו, אך זה היה כבר מאוחר מבחינתנו.

קרקובסקי שרד בסלקציה. מספר קועקע על זרועו. לאחר מכן הועבר למחנה הריכוז בוכנוואלד בגרמניה. בתחילת אפריל 1945 הועבר בצעדת מוות ממחנה הריכוז רמסדורף (Rehmsdorf) שבגרמניה, תת מחנה של בוכנוולד, למחנה טרזין. מבין 4,000 הצועדים שיצאו לדרך שרדו 500. בין הנספים היו רבים מחבריו של קרקובסקי בתנועת הנוער. "בטרזין לא ידענו מה יגיע קודם – הגוויעה ברעב או השחרור", העיד קרקובסקי לימים.

לאחר השואה היה קרקובסקי קצין בצבא פולין. הוא הגיע לדרגת רב סרן במחלקה הפוליטית של הצבא. לאחר שחרורו מהצבא היה עובד המוזיאון ההיסטורי של התנועה המהפכנית הפולנית. לאחר מכן עבד במכון היהודי ההיסטורי בוורשה וכיהן במשרת הארכיונאי הראשי של המכון.

בעבודת המאסטר שלו כתב קרקובסקי על ההיבטים הצבאיים של מרד גטו ורשה. את עבודת הדוקטורט שלו, על לחימה יהודית בגנרלגוברנמן, החל לכתוב באוניברסיטת ורשה. בהדרגה הבין שסביבתו לא מקבלת בברכה את הכתיבה על גבורה יהודית. נסיונו האישי בפולין הניע אותו להתחיל לחקור את התפקיד שמילאו היהודים במלחמה בנאצים. "בפולין נכתב וסופר רבות על גבורתו של העם הפולני, אולם כלל לא הוזכר תפקידם של היהודים בצבאות סדירים, ביחידות הפרטיזנים ובתנועות ההתנגדות", סיפר קרקובסקי. 

בשנת 1968 פוטר קרקובסקי ממשרתו. הוא עלה לישראל והחל לעבוד בארכיון יד ושם במקביל ללימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, בה הגיש עבודת דוקטורט בנושא "ההתנגדות היהודית המזויינת בגנראל גוברנמאן". על מחקר זה זכה בשנת 1975 בפרס יצחק שדה לספרות צבאית.

קרקובסקי ניהל את ארכיון יד ושם משנת 1978 עד 1993 והשפיע רבות על הרחבת ארכיון יד ושם ועל עיצובו. בתקופת כהונתו שולש היקף החומר בארכיון. בראשית תקופת כהונתו הודקו היחסים בין ארכיון יד ושם לבין המדרש לחקר פשעי הנאצים בלודוויגסבורג שבגרמניה. פעולתו תרמה רבות לקבלה שוטפת של דוחות חקירה של פושעים נאציים, בהם תיקי הוועדה הסובייטית לחקר פשעי הנאצים וארכיון הוועד היהודי האנטי-פשיסטי שפעל בתקופת המלחמה בברית המועצות. בתקופת כהונתו הצליחה ירינה ארנבורג, בתו של איליה ארנבורג, שהיה מראשי הוועד, להבריח את ארכיונו של אביה מברית המועצות לישראל. כאן צורף ארכיונו של ארנבורג לארכיון יד ושם.

קרקובסקי יזם את הקשר עם ארכיוני ברית המועצות כאשר אלה התחילו להיפתח וכן יזם את צילום התיעוד בארכיונים אלה ואת הבאתו ליד ושם. הוא יצר קשרים מקצועיים ואישיים רבי ערך, ופילס את הדרך לשיתוף פעולה משמעותי ומקיף בתחום תיעוד השואה ומחקרה.

לאחר תום כהונתו כמנהל ארכיון יד ושם המשיך קרקובסקי לשמש יועץ לארכיון במשך כחמש שנים. מאוחר יותר היה חוקר ויועץ במכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם. בנוסף לפעילותו המחקרית הענפה, היה קרקובסקי חבר הוועדה לחסידי אומות העולם במשך שנים.

מחקריו של קרקובסקי בתולדות השואה היו פורצי דרך. בין היתר חקר את האירועים בראשית המלחמה, את גורלם של שבויי מלחמה יהודים – חיילי צבא פולין היהודים – ב-1939, את החודשים האחרונים של המלחמה בפולין, את תקופת שחרורו של אזור שטוטהוף ואת צוואותיהם של אחרוני היהודים (הזונדרקומנדו) בחלמנו.

קרקובסקי מילא דפי עד לזכר כ-40 מקרובי משפחתו וחבריו שנספו בשואה, בהם אמו בריינדל צוקר, אחותו שיינדלה-הינדלה, אחותו גיטלה וסבתו דבורה צוקר.

קרקובסקי כתב מספר ספרים ועשרות מאמרים. בין הספרים שכתב:

2010: כפר נידח באירופה: חלמנו, מחנה ההשמדה הנאצי הראשון. יד ושם (מהספר: על גירוש יהודי לודז'; על יהודי ורתגאו; על הקמת המחנה והשילוחים הראשונים; על החודשים האחרונים של המחנה).

2005-2000: לקסיקון חסידי אומות העולם: פולין (עורך שותף עם ישראל גוטמן ושרה בנדר).

1989: The Einsatzgruppen Reports (עם יצחק ארד ושמואל ספקטור).

1986: Unequal Victims: Poles and Jews During World War Two (עם ישראל גוטמן).

1977: לחימה יהודית בפולין נגד הנאצים 1944-1942, יד ושם והמכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית. הספר יצא לאור בשנת 1984 באנגלית בשם The War of the Doomed: Jewish Armed Resistance in Poland, 1942-1944.

שמואל קרקובסקי נפטר בספטמבר 2018.