אברהם איווניר

אברהם איווניר נולד בשנת 1937, בן יחיד לאפרים-פישל וללוטי (ליצי) לבית אנזנברג, בכפר ברהומט שליד העיירה החסידית ויז'ניץ. הכפר שכן במחוז סטורוז'ינץ, באזור צפון בוקובינה שברומניה (כיום באוקראינה).

אברהם והוריו גרו בבית אחד עם סבתו של אברהם וילדיה יחיאל וברל, אחיו הצעירים של האב. המשפחה היתה מסורתית, שומרת שבתות וחגים. בני המשפחה דיברו יידיש, רומנית, אוקראינית וגרמנית. המשפחה התקיימה ממשק חקלאי שכלל גידולי ירקות ומטע עצי פרי – תפוחי עץ, שזיפים ואגסים – מחסנים לתבואות ולתוצרת חקלאית, רפת ובה פרה, אורווה ובה שני סוסים, בית מטבחיים לצורכי האטליז ומרתף קרח. בחורף נחצב קרח בנהר סירט והוחזק במרתף לשם אחסון ושימור בשר ותוצרת חקלאית בקיץ.

ביוני 1940, עם סיפוח צפון בוקובינה לברית המועצות, החרימו הסובייטים רכוש רב מהמשפחה והגלו יהודים מהכפר לסיביר. פרנסת המשפחה נשללה, ובני המשפחה חיו בחרדה מפני גירוש לסיביר. האב הכין לכל בני המשפחה תרמילים עם בגדים, מזון, כסף, זהב ותכשיטים שנתפרו בתוך הבגדים. לאחר שנה, עם הגירוש לטרנסניסטריה, שימשו תרמילים אלה את בני המשפחה המגורשים.

ביולי 1941, עם פלישת הצבא הרומני והגרמני לאזורי השלטון הסובייטי במזרח, בזזו תושבים מקומיים אוקראינים-רותנים את בית המשפחה בברהומט. בעת הביזה הסתתרו אברהם ומשפחתו אצל שכנים, בני משפחת צ'רני. לאחר מספר ימים גורשו יהודי הכפר בשיירה לעיר המחוז סטורוז'ינץ, שם נלקחו הגברים לעבודות כפיה. משם גורשו יהודי הכפר ברגל ועל עגלות לוויז'ניץ ומשם - למחנה ידינץ בבסרביה, במסע שנמשך כחודש וחצי. מי שפיגר מאחור הוכה או נורה. הצועדים לנו בשדה או בפאתי היערות. רבים קפאו למוות בלילות - בעיקר זקנים, חולים, נשים וילדים. לאחר אחד הלילות קברו אביו ודודו של אברהם עשרות מתים בקבר אחים.

במחנה ידינץ חלו רבים מהמגורשים וחלקם נפטרו, בהם דודתו של אברהם. אביו של אברהם היה עומד ליד גדר הגטו ומנסה למכור לאיכרי הסביבה בגדים וחפצים תמורת מזון. באוקטובר 1941 גורשו אברהם, בני משפחתו ויתר בני הכפר ששרדו, אל העיר אטאקי ומשם גורשו אל מעבר לנהר דנייסטר והגיעו לגטו מוגילב. הגטו נשמר על ידי שוטרים אוקראינים ורומנים. בגטו מתו ממחלות דודותיו של אברהם לאה (לייצי), פיצי, רבקה ובני משפחה נוספים.

אביו של אברהם הצליח להוציא את המשפחה מהגטו ולהעבירה במסע רגלי לכפר הסמוך נמרץ (Nemerci) שליד לוצ'ינץ (Luciîneț), כ-30 ק"מ מצפון למוגילב. במהלך 1942 נספו במחלות בכפר אביו של אברהם ודודו יחיאל. רוב משפחת אמו של אברהם נספתה בגירוש לטרנסניסטריה ובגטו ברשד. בתחילת 1944 הצטרף דודו של אברהם, ברל (בוריס) איווניר, לפרטיזנים באזור, וערב השחרור שב אל המשפחה בנמרץ.

באביב 1944 שחרר הצבא האדום את האזור. 28 מבין 49 בני משפחתו הקרובה של אברהם נספו. הנותרים בחיים הגיעו לסטורוז'ינץ אך לא שבו לכפרם ברהומט, וזאת עקב רצח יהודים באזור על ידי אנשי ארגונו האוקראיני האנטישמי של סטפן בנדרה. בסטורוז'ינץ הלך אברהם לכיתה א'.

עם תום המלחמה, באביב 1945, עברו אברהם, אמו, אחותה שיינדל ובת האחות, קוקה, לרמניקו סראט ברומניה. שם למד אברהם בעברית. בני המשפחה עברו לבוקרשט כדי להתכונן לעלייה לארץ ישראל, ומשם הועבר אברהם לקיבוץ חפץ חיים של פועלי אגודת ישראל, ליד בוקרשט.

בדצמבר 1947 עלו אברהם, אמו ומספר קרובי משפחה על אוניית המעפילים פאן קרסנט (Pan Crescent) בדרכם לארץ ישראל. האוניה נתפסה על ידי הבריטים ובינואר 1948 הוגלו אברהם ואמו למחנות מעצר בקפריסין. ביולי 1948 הגיעו השניים לארץ ישראל.

אברהם איווניר למד טכנאות רדיו, עבד בצה"ל ולימים גויס לשירות קבע. במלחמת יום כיפור היה ראש מדור ביקורת יחידות במפקדת קצין קשר ראשי. הוא יישם שיטות תחזוקה ובקרה לוגיסטית למערכות קשר ואלקטרוניקה בצה"ל, ועסק בביקורת ציוד הקשר והאלקטרוניקה בכל יחידות צה"ל, במתן דגש על הכשירות והכוננות לחרום. כמו כן עסק אברהם בהצטיידות וברכש ציוד קשר ואלקטרוניקה לצה"ל.

במהלך מלחמת יום הכיפורים נפגש איווניר עם קציני הקשר באוגדות ובחטיבות שבאזורי הלחימה (ברמת הגולן, בסיני וממערב לתעלה) כדי לאסוף מידע על בעיות ודרישות בתחום התחזוקה לאפסניית קשר.

ב-10 באוקטובר 1973 העלה מפקד הקשר של פיקוד צפון בפני אברהם איווניר את הדרישה הבאה: לאוגדה 210 הנלחמת ברמת הגולן לא הוקמה פלוגת תחזוקת קשר, וחסרונה מורגש היטב. איווניר הציע להקים פלוגות תחזוקת קשר שיתבססו על מקורות שיילקחו ממפקדת קצין קשר ראשי וממרכז ציוד לחימה וחלפים: מעבדות ניידות, כח אדם טכני ואפסנאי ומפקדים, משאיות עם מכשירי קשר כמחסנים ניידים ומחסן חלפים.

ההצעה התקבלה ולאחר עבודה משותפת ומאומצת של מפקדת קצין קשר ראשי ומרכז ציוד לחימה וחלפים, שנמשכה כארבעים ושמונה שעות, נעה צפונה פלוגת תחזוקת קשר, מצוידת בכל ציוד הקשר הנדרש, ועברה לפיקודו של סא"ל חגי גרי, קצין הקשר באוגדה 210.

יוני מוקד (עורך), מורשת מצל"ח 6800 – 65 שנה של עשייה

את שירותו בקבע סיים אברהם בדרגת סגן אלוף. לאחר מכן גויס על ידי מפקדו בצה"ל לעבודה בחברת תדיראן. במסגרת תפקיד זה ניהל ביצוע חוזה מורכב ומרכזי של החברה עם מערכת הביטחון. לימים עבד אברהם גם בחברת בזק.

אברהם פעיל להנצחת זכר השואה, בדגש על שואת יהדות רומניה. הוא חבר מועצת יד ושם, חבר הוועד המנהל בעמותה הפרלמנטרית הישראלית לפעילות לזכר השואה וסיוע לניצוליה וחבר בהנהלת ארגון יהודי בוקובינה, ארגון ניצולי טרנסניסטריה ואמי"ר - ארגון מאוחד של יהודי רומניה.

לאברהם איווניר ולאשתו לילי שלושה ילדים וחמישה נכדים.