מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

יוסף גוברין

ניצול השואה ד"ר יוסף גוברין היה דיפלומט בשירות החוץ של ישראל ברחבי העולם ועמית מחקר במכון דייוויס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית ובמכון טרומן. הוא פרסם מחקרים על קשרי החוץ של ישראל ועל תפוצות יהודיות בגולה. הוא זכה בפרס ראש הממשלה על ספרו בנושא יחסי ישראל וברית המועצות. גוברין היה חבר הוועדה לציון חסידי אומות העולם ביד ושם.

תמונות

יוסף גוברין נולד בשנת 1930 בצ'רנוביץ שברומניה (כיום באוקראינה) להוריו דוד וצדקנית (פרדיה) הורביץ. ילדותו עברה עליו בעיר ידינץ (Edineț) שבחבל בסרביה שברומניה (היום מולדובה). אמו היתה פעילה ציונית, בוגרת הסמינר העברי למורים ומורות בצ'רנוביץ, וקידמה את הוראת השפה העברית ולימודי היהדות בבתי ספר ברומניה.

בשנת 1940 כבשה ברית המועצות את ידינץ. ימים אחדים לפני פלישת גרמניה הנאצית ורומניה הפשיסטית לאזור בו נכלל חבל בסרביה ב-22 ביוני 1941, יצאו גוברין ואמו לבקר קרובי משפחה בצ'רנוביץ. אביו נשאר בידינץ ועם פרוץ המלחמה נותק הקשר ביניהם.  

ביולי 1941, עם כיבוש אזור בוקובינה בידי הרומנים והגרמנים, נכלא גוברין בגטו צ'רנוביץ. לאחר מכן גורש גוברין עם אמו ושתי דודותיו לעיר מוגילב-פודולסקי שבטרנסניסטריה, אך לפני שהוכנסו לגטו בעיר ברחו בני המשפחה. עם בריחתם קיבלו סיוע ממשפחה יהודית בעיר.

בראשית 1942 חלה יוסף בטיפוס. באותה תקופה הסתתר מפני שוטרים רומנים שגירשו יהודים לגטאות שבמזרח טרנסניסטריה. הוא התפרנס ממכירת סיגריות, אמו התפרנסה מהוראת עברית ודודותיו - ממכירת חפצים.

במארס 1944 שוחרר האזור בידי הצבא האדום. גוברין ואמו שבו לידינץ שם התוודעו לגורל האב. האב דוד ניצל מרצח יהודי המקום בידי חיילי הצבא הרומני אך מיד לאחר מכן גורש עם יתר שרידי החרב לכיוון טרנסניסטריה. בדרכו שובץ ביחידות עבודה, נרצח במהלך עבודת הכפייה ומקום קבורתו לא נודע.

לאחר מכן עברו גוברין ואמו לצ'רנוביץ שהיתה מסופחת לאוקראינה הסובייטית. במרס 1946 חצו את הגבול לרומניה ובנובמבר עלו על ספינת המעפילים "כנסת ישראל" שהפליגה מנמל ביוגוסלביה. לאחר מאבק בנמל חיפה נעצרו מעפילי הספינה על ידי הבריטים, הושטו לקפריסין ונכלאו במחנות המעצר שהקימו שם הבריטים עבור המעפילים.

בסתיו 1947 עלו גוברין ואמו לארץ ישראל. הם הוחזקו במחנה העולים בעתלית ובדצמבר 1947 שוחררו. האם השתלבה בהוראה בבית הספר "ויתקין" בתל אביב ויוסף עבד ולמד בבית ספר תיכון ערב. הוא נבחן בבחינות אקסטרניות בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב, שרת בצה"ל והשתחרר בדרגת סמל. בשירות מילואים שימש קצין קישור לאו"ם בגולן ובסיני.

גוברין הצטרף למשרד החוץ בשנת 1953, ובמסגרת זו מילא תפקידים רבים בישראל ובחו"ל. בין היתר שרת בשגרירות ישראל באוסטרליה, היה מזכיר ראשון במוסקבה, יועץ בבואנוס איירס, שגריר ברומניה, שגריר באוסטריה, סלובניה וסלובקיה וראש משלחת ישראל למוסדות האו"ם בווינה. תפקידו האחרון במשרד החוץ בירושלים היה סמנכ"ל למזרח ולמרכז אירופה. גוברין הוא בוגר, מוסמך ודוקטור מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.

ב-1996 פרש גוברין לגמלאות. מאז נמנה על עמיתי המחקר במכון דייוויס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית ואחר כך במכון טרומן. בין היתר פרסם שישה ספרי מחקר ומאמרים על קשרי החוץ של ישראל ועל תפוצות יהודיות בגולה וזכה בפרסים על יצירתו האקדמית, ביניהם פרס ראש הממשלה, על ספרו "יחסי ישראל ברית המועצות מעת חידוש היחסים בשנת  1953 עד ניתוקם מחדש בשנת 1967". בין יתר פעילותו הציבורית היה גוברין במשך למעלה מעשור חבר הוועדה לציון חסידי אומות העולם ביד ושם.

יוסף גוברין נשוי לד"ר חנה גוברין, כימאית, ולהם בת עו"ד, בן דיפלומט בכיר בשירות החוץ של ישראל, וארבעה נכדים.