ישראל דינר

ישראל (בּוֹלֶק) בן ברוך דינר נולד ב-1903 בוורשה למשפחה דתית ולו שני אחים ושתי אחיות. בילדותו החל לשחק שחמט ובגיל שש כבר ניצח שחקנים בוגרים. בתום לימודיו בגימנסיה בוורשה עבר לעיר ינה שבגרמניה, ללמוד אופטיקה.

בשנת 1930 היגרה משפחתו של ישראל לבריסל שבבלגיה. ישראל עבד בתחום חפצי העור ולאחר מכן - בתחום מקצועו, האופטיקה. הוא השתתף בשש אליפויות שחמט בבלגיה, מתוכן זכה שלוש פעמים. עקב כך הוכרז כאלוף בלגיה לצמיתות והוענק לו התואר "אמן שחמט". בשנת 1936 נישא ישראל לתמר (מרתה) לבית מטרסו, ילידת יוון, וכעבור שנתיים נולדה בתם הבכורה לאה (ליליאן).

עם פלישת הגרמנים לבלגיה, במאי 1940, נמלטו ישראל, אשתו ובתו לצרפת. ישראל הסתתר במספר מקומות בעוד תמר, שהיתה בהריון, הוסתרה במנזר עם בתה לאה. לאחר מכן נמלטו השלושה לטולוז שבדרום צרפת, באזור משטר וישי ("האזור החופשי"). עם זאת, באזור זה תפסו הצרפתים יהודים זרים ושלחו אותם למחנות ריכוז בצרפת. על כן נמלטה המשפחה שוב, הפעם לעיר ניס (ניצה). משם גורשו בני המשפחה עם מאות יהודים לכפר הדייגים תאול-סור-מר (Théoule-sur-Mer). בני המשפחה הצליחו להימלט ושבו לניס בחוסר כל.

בספטמבר 1940 נולדה בניס בתו השנייה של ישראל, מרים. במשך שנתיים התגוררו ישראל ומשפחתו במרתף בניס, ולאחר מכן במלון פליטים. במהלך שהותו בניס זכה ישראל באליפות השחמט של משטר וישי.

בנובמבר 1942 כבשו הגרמנים את "האזור החופשי" והאיטלקים כבשו את ניס. אמו של ישראל, אסתר, גורשה לגטו טרזין ושם נספתה. ישראל נשלח למחנה ריכוז ליד היישוב סן-לורן-דו-ואר (Saint-Laurent-du-Var) ועמד בפני שילוח להשמדה. לימים סיפר לבנותיו ולנכדיו ששיחק שחמט עם אנשי סגל השומרים במחנה הריכוז ורק בזכות זאת נדחה שילוחו. כשנואש מהסיכוי להינצל, חתך את ורידיו אך נותר בחיים ולבסוף שוחרר בסיוע אחד ממכריו, פקיד בכיר במשטר וישי. בנותיו לאה ומרים הוסתרו במנזר ובביתה של משפחה קתולית. במרס 1943 נולדה בתם השלישית של ישראל ותמר, יהודית (קלודין).

בספטמבר 1943, עם כניעת איטליה לבעלות הברית, כבשו הגרמנים את אזור ניס. יהודית הוסתרה בביתה של בת הפקיד הבכיר ולאחר מכן שהתה בבית יתומים ועם קרובי משפחה שהיו אף הם במסתור. ישראל, אשתו ובנותיו הגדולות ברחו ברגל מהאזור הכבוש דרך אזור ואלדיירי (Valdieri) לאיטליה:

לפתע נעצר לפנינו טנדר שנהגו היה מוכן להסיע אותנו תמורת כסף לתחנת הרכבת הראשונה, אבל לנו לא היה שום כסף. התחננתי לפניו שיעזור לנו, שמתי את הבנות על הרכב בתקווה שזה ישכנע אותו, אבל הוא רצה רק כסף. לפתע הופיע יהודי מבוגר, נתן לו כסף ואמר לנהג שיסיע אותנו לתחנה. לאחר זמן נודע לי שאותו יהודי נספה במחנה השמדה.

הועלינו על קרון רכבת עמוס בעלי חיים לכיוון הגבול השוויצרי. ירדנו כל פעם לפני התחנה, עקפנו אותה ברגל כדי לא להיתפס על ידי הגרמנים, ועלינו אחר כך שוב על הרכבת. מי שנתפס היה נתלה בתחנה כאות אזהרה. לנו לעתים בחוץ בגשם שוטף. הילדות בכו והשתעלו ונאלצתי לחסום באצבעותי את פיהן כדי שלא ישמעו אותן.

תמר דינר, בתוך: שלמה קנדלשיין, מראה מעל הלוח: חייו ומשחקיו של אמן השחמט ישראל דינר.

בסיוע חיילים איטלקים עברו בני המשפחה את הגבול לשוויץ.

בלוצרן חלתה תמר ואושפזה. שתי בנותיו של ישראל, אשר סבלו מתת תזונה ורככת העצמות, נקלטו במוסד. מלוצרן הועברה המשפחה למחנה פליטים בעיר חור (Chur). ישראל ותמר עבדו בבית מלון סמוך למחנה, וכן עבדו בחקלאות וחטבו עצים. מעת לעת השתתף ישראל בתחרויות שחמט בנבחרת לוצרן. בין יתר פעילויותיו בנבחרת קיים משחק סימולטני נגד 39 יריבים וזכה במספר תחרויות שחמט ברחבי שווייץ.

בספטמבר 1944, לאחר שחרור אזור ניס, נסעה משפחת דינר לניס, התאחדה עם הבת הקטנה יהודית והמשפחה שבה לבלגיה. במרס 1949 נולדה הבת הרביעית, אתי, ובספטמבר 1949 עלתה משפחת דינר לישראל.

ישראל דינר השתקע בראשון לציון, שם פתח חנות אופטיקה. בתחביבו, השחמט, עסק במסגרת מועדון השחמט של ראשון לציון, אותו פקד מדי ערב. בשנות ה-50 השתתף ישראל בתחרויות השחמט החשובות בישראל, בהן ארבע אליפויות ישראל. בשנת 1953 זכה במקום החמישי ובשנת 1957 - במקום הרביעי. ב-1956 הצטרף למועדון "לסקר" בתל אביב ועמו זכה באליפות בשנים 1956 – 1959. הוא היה חבר בסגל נבחרת ישראל והשתתף במשחקי ליגה, משחקים ידידותיים, הדרכת נוער, משחקים סימולטאניים ואירועי שחמט עממיים. ערב אולימפיאדת השחמט במינכן ב-1958 נקבע ישראל כשחקן החמישי, אולם ויתר על הנסיעה בשל מצבו הבריאותי. ב-1964 שולב ישראל בצוות המנתחים של נבחרת ישראל באולימפיאדה שנערכה בתל אביב, במהלכה ארח ישראל בביתו את השחמטאי הרוסי מיכאל טל, לשעבר אלוף העולם בשחמט.

לדינר היה השחמט לא תחביב ולא מקצוע, אלא תמצית החיים. כאשר התיישב דינר אל שולחן השחמט והתחיל להסיע את כליו, כאילו ניתק מהעולם הסובב אותו והמריא אל ממלכת השחמט.

זהר אולפינר, יו"ר מועדון השחמט ראשון לציון, בספרו של קנדלשיין.

לישראל ולתמר דינר נולדו ארבע בנות ו-11 נכדים.

ישראל דינר נפטר בשנת 1979. בשנות השמונים הנציח מועדון השחמט בראשון לציון את זכרו בתחרות שחמט שנתית.