• תפריט

  • ביקור ביד ושם

  • חנות מקוונת

  • שפות

  • נגישות
מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

לאה באלינט

לאה באלינט, ניצולת השואה מפולין, היא היסטוריונית המסייעת לניצולי שואה שהיו ילדים בשואה להתחקות אחר עברם.

 
תמונות
וידאו

לאה נולדה בשנת 1938 בפולין. את תקופת השואה עברה לאה בגטו ובמנזר פרנציסקני ליד ורשה, וכך שרדה. לאחר המלחמה הגיעה דודתה של לאה לקחתה.

לפני שהלכתי הכרחתי אותה לבוא לכנסיה הקטנה שהייתה בתוך המנזר, והכרחתי אותה לכרוע ברך. היא הייתה יהודיה דתית והיא לא ידעה איך להגיב על זה, והיא לאט לאט כרעה על הברכיים ואני יחד איתה. התפללנו יחד, היא את התפילה הראשונה שלה, ואני – לא את התפילה האחרונה שלי. הייתי נוצריה, ואדוקה מאד, גם אחרי המלחמה... עד שחזרתי ליהדות, זה היה תהליך שלקח הרבה מאד זמן.

בשנת 1950 עלתה לאה בת ה-12 לישראל. היא למדה בבית הספר הריאלי בחיפה, ולאחר שירותה הצבאי למדה בסמינר למורים ובאוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר מכן עסקה בהוראה וכן בניהול בארגון הנשים ויצ"ו.

בשנת 1984 ערכה לאה סיור לימודי לאתרי ההשמדה בפולין, ובמסגרת זו התוודעה לעברה. הסיור דחף אותה לחקור את גורל הילדים בעת הכיבוש הנאצי. היא חקרה עשרות ארכיונים ברחבי העולם, וחקרה את אבדן הזהות בתקופת השואה. בשנת 1995 הקימה לאה את "ארכיון הילדים ללא זהות", בחסות בית לוחמי הגטאות, והיא מנהלת אותו בהתנדבות. מחקרה של לאה מתמקד באלפי ילדים אשר שהו במנזרים ושכחו את שורשיהם היהודיים או שלא אותרו לאחר המלחמה על ידי קרוביהם ובני קהילתם. מאמצי המכון לאתר את זהותם של ניצולים שהיו ילדים בשואה, סייעו למסירת מסמכים מזהים לכ-160 איש עד כה (2008).

לימים כתבה לאה באלינט: "בארכיון ההיסטורי היהודי בוורשה מצוי מסמך ובו סיפור על הצלתה של אחת הילדות, שרק לפני כעשר שנים פנתה למדור "הילדים ללא זהות", וביקשה עזרה לחשיפת זהותה ועברה. מהמסמכים שנמצאו עולה שהאם הייתה במחנה כפייה בצפון פולין. כאשר יצאה לעבודה עם יתר האסירות, היא העבירה את התינוקת שלה בתוך תרמיל גב מנוקב ובו חור. בתוך התרמיל שמה תצלום שלה עם הילדה, ובגב התצלום כתבה את שם המשפחה. בשמיכת הילדה נמצא גם ספר עברי ותכשיט. בעוברה ביער עם האסירות תלתה את התרמיל על ענף של עץ. הילדה נמצאה על ידי משפחה פולנית, שהצילה אותה ומאד אהבה אותה. הילדה נפדתה על ידי אנשי הקואורדינציה וחיה בארץ. כאשר מסרתי לה את פרטי הצלתה מיאנה להאמין. תצלום האם המחזיקה את הילדה בזרועותיה נמצא במסמכים ונמסר לניצולה (היום מתקרבת לשנתה ה-70)." (לאה באלינט, "גבורתן של אימהות יהודיות בהצלת ילדיהן", בתוך נשים ומשפחה בשואה, עורכת – אסתר הרצוג, ע' 195-196)

בשנת 1995 לאה באלינט הדליקה משואה ביד ושם, בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

ללאה שלושה ילדים וארבעה נכדים.