מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

גבריאל בך

תמונות

גבריאל בך נולד ב-1927 בהלברשטט שבגרמניה להוריו ויקטור ואֶרנה ולאחותו בת הארבע רות. הוריו העניקו לו שני שמות: שם גרמני, גרט (Gert), ושם יהודי, גבריאל, על שם סבו מצד אביו.

בינקותו של בך עברה משפחתו לברלין, שם ניהל האב סניף של בית חרושת יהודי. המשפחה ניהלה אורח חיים יהודי ליברלי וחינוכו של בך כלל ספורט ומוסיקה, כמו גם יציאות רבות לנופש בהרים, סקי ושיט באגמים. בך למד בבית הספר על שם תאודור הרצל, ששכן ליד כיכר אדולף היטלר, ובית המשפחה היה מוקד של פעילות ציונית. החינוך הציוני שקיבל בך אפשר לו לפתח תחושת גאווה וייחוד, וכך להתגבר על הדיכוי שהשית המשטר הנאצי על היהודים בשנותיו הראשונות של הרייך השלישי.

בקיץ 1938 ביקשה משפחת בך לעזוב את גרמניה, אך דרכוניהם של בני המשפחה נלקחו על ידי השלטונות הנאציים. עם הסכם מינכן, בספטמבר, הושבו לבני המשפחה דרכוניהם והמשפחה עזבה את גרמניה באוקטובר - חודש לפני "ליל הבדולח". במעבר הגבול להולנד נעצרה המשפחה על ידי האס-אס וגבריאל בך הצעיר הוכה אך לבסוף הותר למשפחה לעבור והיא הגיעה לאמסטרדם. במרס 1940, כחודשיים לפני פלישת הגרמנים להולנד, בלגיה וצרפת, עלה בך עם הוריו לארץ ישראל. את בר המצווה שלו ציין בך על האניה בה הגיע ארצה.

משפחתו של בך השתקעה בירושלים ובך היה חבר בארגון ההגנה. הוא זכה במלגה של ממשלת המנדט, למד משפטים בלונדון ושם התמחה. עם שובו לישראל שירת בפרקליטות הצבאית. כעובד פרקליטות המדינה הכין בך את תיק התביעה נגד אייכמן, שמשפטו החל בשנת 1960, והיה בין התובעים במשפט.

בשנת 1969 מונה בך לתפקיד פרקליט המדינה. בתפקידו זה פעל להסגרתו של גוסטב וגנר, סגן מפקד מחנה ההשמדה סוביבור (שמת בברזיל בעת הליכי ההסגרה) והיה התובע במשפטו של דניס רוהאן שהצית את מסגד אל אקצא. בך ייצג את המדינה בדיונים בבית המשפט העליון ובבג"צ בנוגע להפקעת קרקעות פרטיות בשטחים שכבשה ישראל ב-1967 ביהודה ושומרון אך לא סיפחה; בדיון בעתירתו של מאיר לנסקי שבקשתו לקבלת אזרחות ישראלית על פי חוק השבות נדחתה עקב ראיות למעורבותו בפלילים; ובכתב האישום שהגישה המדינה נגד הארכיהגמון הילאריון קאפוצ'י שהבריח נשק וחומרי נפץ לתחומי ישראל ונדון למאסר. עוד היה בך אחראי להגשת תביעות במקרי עבירות שוחד והון של בכירי המשק והמדינה.

בשנת 1982 מונה בך לתפקיד שופט בבית המשפט העליון, למרות שלא כיהן כשופט לפני כן. בין היתר שפט במשפטים הקשורים בחופש הביטוי, כגון תביעה לשדר בטלוויזיה הישראלית דברים של אדם שצידד במשא ומתן עם אש"ף, בניגוד להחלטת רשות השידור לא לאפשר זאת; תביעתו של מאיר כהנא להורות לרשות השידור לשדר את תשדירי הבחירות שלו; ואף תביעה לשדר פרסומת בעלת קונוטציה של קללה; במקרים אלה פסק בך לטובת חופש הביטוי. כשהחליט היועץ המשפטי לממשלה לא להגיש כתב אישום חדש נגד איוואן דמיאניוק לאחר תום משפטו הראשון בישראל, עתרו ניצולי שואה לבג"צ נגד ההחלטה. בך ישב בהרכב שקיבל את עמדת היועץ המשפטי.

בשנת 1997, בהגיעו לגיל 70, פרש בך מכס השיפוט.

בין תפקידיו הממלכתיים היה בך יושב ראש הוועדה לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, יושב ראש הוועדה לבחירת היועץ המשפטי של הכנסת, יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית בשנת 1983, יושב ראש הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה, והוא חבר מועצת יד ושם.

בשירות המילואים בצה"ל היה בך שופט בית הדין הצבאי לערעורים, שירות אותו סיים בדרגת אלוף משנה.

לגבריאל בך ולרעייתו רות נולדו בת ושני בנים, ושמונה נכדים.