• תפריט

  • ביקור ביד ושם

  • חנות מקוונת

  • שפות

  • נגישות
מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

אליעזר איילון

ניצול השואה אליעזר איילון היה איש עדות, מרצה בבתי ספר ובבסיסי צבא, מרצה בקהילות בארצות הברית ונסע לפולין עשרות פעמים בתפקיד מלווה משלחות נוער וצה"ל.

 

תמונות
וידאו

אליעזר (לייזר) איילון נולד ברדום שבפולין בשנת 1928, למשפחה של שש נפשות. הוריו רבקה-לאה וישראל הרשנפיס היו ציונים שומרי מסורת. בבית הכנסת שימש אליעזר נער מקהלה והיה חבר בתנועת הנוער "בני עקיבא". בשנות ה-30 ניסו הוריו להשיג אישור עליה לארץ ישראל, אך לשווא.

באפריל 1941 נכלא אליעזר עם משפחתו בגטו רדום. אליעזר זייף את גילו והשיג עבודה ומגורים במחסני בגדים גרמניים מחוץ לגטו. בעבודה נהג לשיר, ושירתו נשאה חן בעיני מעסיקיו עד כי ביקשו ממנו לשיר בימי ההולדת שלהם ובתמורה נתנו לו ממתקים.

באוגוסט 1942 נסגר הגטו. בעלי תעודת עבודה היו רשאים לצאת מן הגטו, אך אליעזר סירב להיפרד ממשפחתו: "מה שיקרה לכם שיקרה לי". שעתיים הפצירו בו בני המשפחה שיציל את עצמו. לבסוף אמרה לו אמו: "אם יש מישהו במשפחה עם סיכויים להינצל זה אתה. כך זה נועד להיות ['אזוי איס בשרט']. יהיו לך חיים מתוקים". היא ליוותה אותו אל השער ונתנה לו ספל דבש.

באותו הלילה גורשה האם לטרבלינקה ושם נרצחה עם בתה ואחד מבניה. בינואר 1943 גורשו האב והאח השני לטרבלינקה עם יתר תושבי הגטו. אליעזר הועבר למחנה בליז'ין שליד קיילצה, שם שימש סנדלר.

באביב 1944 הועבר אליעזר למחנות פלשוב, מאוטהאוזן ומלק שבאוסטריה. באפריל 1945 נערכה סלקצייה. החולים והחלשים נרצחו, והאחרים הוצאו לצעדת המוות. אליעזר שבר את רגלו קודם לכן אך הצליח להגיע למחנה אבנזה. ב-6 במאי 1945 שחררו את המחנה חיילים אמריקנים. "קבוצת חיילים מהבריגדה היהודית אספו אותי עם עוד נערים. הם לקחו אותי מהגיהינום והכינו אותנו לעלייה ארצה. אני זוכר את השמחה, את הריקודים ואת השירים שהיו כאשר קיבלנו הודעה על הסרטיפיקט [אשרת כניסה] לארץ ישראל".

ב-8 בנובמבר 1945, בעליית הנוער של הסוכנות היהודית, הגיע אליעזר לארץ ישראל ולמד בבית ספר חקלאי. במלחמת העצמאות לחם אליעזר בחטיבת עציוני עד שחרורו מצה"ל בשנת 1949. "הקמתי משפחה, ילדים ונכדים, ובמשך 37 שנים לא סיפרתי לאיש מה עבר עליי, עד שהבנתי שחובתי לספר לכולם למען יידעו. הייתי לאיש עדות".

אליעזר הרצה עשרות שנים בבתי ספר ובבסיסי צבא. הוא הוזמן לקהילות בארצות הברית ונסע לפולין עשרות פעמים, בתפקיד של מלווה משלחות ואיש עדות.

"ב-1993 נסעתי עם אשתי, ילדיי ונכדיי למחנות ונכנסנו דרך השערים המקוללים של פלשוב ומאוטהאוזן. החלטנו לשיר את התקווה. בסוף אמרתי לילדיי: 'אנחנו הבסנו את היטלר, אנחנו ניצחנו במלחמה. אתם סמל הניצחון'". על קורותיו בשואה כתב אליעזר את הספר ספל הדבש, והוא פורסם בארצות הברית, בישראל, במקסיקו ובקוסטה-ריקה.

בקיץ 2009 נסע אליעזר לפולין עם משלחת קציני צבא והגיע לטרבלינקה ביום הירצחה של אמו. בתום הטקס הצדיעו לו מפקדי המשלחת. אליעזר, נרגש עד דמעות, עמד שם לא לבד: "גם אמי הייתה אתי".

אליעזר נישא לרבקה, ולזוג בן, בת, חמישה נכדים ושני נינים.

אליעזר איילון נפטר במאי 2012.