הזמנת ביקור
חנות
אירועים
תרום ליד ושם
מעצבת: אדווה לוטטי - הזוכה במקום הראשון היא בת עשרים ותשע, בוגרת ביה"ס "חשיפה של האוניברסיטה הפתוחה. הייתה מדריכה בסוכנות היהודית ובמסגרת זו העבירה פעילויות בנושא השואה.
כרזה מעוצבת היטב, הדורשת מאמץ בפענוחה ובבחינתה. הדיון המרכזי שבכרזה עוסקכרזה מעוצבת היטב, הדורשת מאמץ בפענוחה ובבחינתה. הדיון המרכזי שבכרזה עוסק בזיכרון הנוטה באופן טבעי להתעמעם. הכרזה מציגה שתי מגמות של מחיקה: זו שבכוונתם של הנאצים וזו שעושה הזמן. הדבר בא לידי ביטוי בעמעום המכוון במקומות הדרמטיים. זוהי הסתרה מאוד מטרידה ומשמעותית המקיימת דיאלוג עם תבנית מודעת אבל שבמסגרת הכרזה ובכך משרתת את המסר היטב. הכתם השחור במרכזה הוא העושה את הכרזה למה שהיא - האנשים אינם יותר, נעלמים מן המסך. נותרו רק שברים מהם ניתן ללמוד על המקור.
הכרזה עונה על הקריטריונים של התחרות באופן מובהק דרך האימג' החזק המוצג בה. צילום המייצג מציאות. המשפחה המופיעה בצילום שבכרזה נראית מסוף המאה ה-19 - תחילת המאה ה-20, ומייצגת את תמימותם של הקורבנות שאינם יודעים מה מצפה להם בעוד אנו יודעים את סופו של הסיפור. מכאן שלכרזה מספר רבדים: הקורבנות אינם מופיעים במותם אלא בחייהם וניתן להציגם במלוא אנושיותם בבחינת "לחלץ תווי פניהם מערמת האפר". זוהי פעולה חינוכית ממדרגה ראשונה, פעולה של גילוי, טפח אחר טפח.
מעצבת: יעל בוברמן – הזוכה במקום השני היא בוגרת המחלקה לעיצוב גרפי (תקשורת חזותית) באקדמיה בצלאל בשנת 1988. מאז בעלת סטודיו עצמאי לעיצוב גרפי. עבדה במחלקת החדשות בערוץ הראשון, והיום מייצרת קמפיינים, עיצוב תדמית ופרסום למוסדות תרבות, משרדי ממשלה, ארגוני זכויות אדם ולקוחות עסקיים. ירושלמית, נשואה ואם לשלושה, השתלמה בפיסול וציור בארץ ובחו"ל. אמה וסבתה ניצולות שואה. שני מציליה של האם זכו בתואר חסידי אומות העולם.
הכרזה מציעה מציאות שיש בה תקווה. ערמת החולצות מייצגת אדם בעל תקווה, אדם שממשיך בחייו לאחר השואה, אך לא שוכח. גם לו, כמו לכולנו, יש בארון חולצות שלא ישתמש בהן יותר אך הן שם בבחינת תזכורת מכאיבה ויומיומית לעבר.
הכרזה לא כופה את עצמה ומתעלה מעבר לקיטש. זהו מבט עכשווי, יומיומי, המדבר שפה של דורות רבים. במבט ראשון נראית הכרזה כפרסומת לחנות בגדים ורק לאחר התבוננות נוספת נראית בתחתית הערמה חולצת הפסים מהמחנות. כרזה מתוחכמת היוצרת טקסט וקונטקסט נרחבים לנושא השואה.
איילת כהן – הזוכה בציון לשבח היא בת שלושים ושתיים, בוגרת ביה"ס הגבוה להנדסה ולעיצוב "שנקר", מעצבת עצמאית ומתגוררת בתל-אביב. לולה, המופיעה בכרזה כדמות קיימת-לא קיימת, היא האחות של סבה, ששרד.
נירית אלשיך – הזוכה בציון לשבח היא בת שלושים ושש, בוגרת ביה"ס הגבוה להנדסה ולעיצוב "שנקר", ומתגוררת בתל-אביב. בני משפחת אביה ניצולי שואה מסלוניקי שביוון. הנעליים המופיעות בכרזה מייצגות את נעלי סבתה של אביה, עליהן שמרה בעת בריחתה.
בכרזה אימג' חזק. ההשתקפות הברורה- לא ברורה של דמות הנבנית מתוך זוג נעליים, המלווה בסיפור, מייצגת ברמת הסימבול את היחיד בתקופת השואה כמשל לציבור גדול שהיה ואיננו עוד.
המעצב הפליא בהענקת פרשנות מקורית לנושא התחרות - "שברי זיכרון", ובכך אפשר לצופה להבין את משמעותו.
מעצב: ישי פרידמן – הזוכה בציון לשבח הוא בן שלושים וחמש, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבית-הספר "בצלאל". נכד לניצולי שואה מכל הצדדים - משפחותיהם של ארבעת סביו וסבתותיו נספו בשואה.
הסימבוליקה בכרזה מאוד ברורה: הרכבת שכולנו מכירים, והסולם, שהוא בבחינת קוד תרבותי יהודי. זאת מבלי להיות סנטימנטלי או בנאלי.
השילוב בין הסמלים בכרזה מאפשר לצופה לחשוב במספר רבדים על משמעויותיה ורמזיה. השמיים ממעל, המנוקדים בעננים, מסתירים את סופו של הסולם ומותירים למתבונן את היכולת לסיים את הסיפור אם מבחינה אמונית או אחרת.
היצרותו של הסולם כלפי מעלה מניעה לחשיבה נוספת ומורכבת ותורמת בכך לצפייה פעילה של הקהל.
