• תפריט

  • ביקור ביד ושם

  • חנות מקוונת

  • שפות

  • נגישות
מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 18:00-8:30

יום ה': 20:00-8:30*

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

יום ו' וערבי חג: 14:00-8:30

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

"מעצבים זיכרון" - תחרות עיצוב כרזה ממלכתית תש"ע (2010)

מקום ראשון: נמרוד בר-און

  
הזוכה במקום הראשון הוא בן שלושים וארבע, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית באקדמיה בצלאל, מתגורר בתל אביב. סבתו עלתה לפני המלחמה מליטא וכל משפחתה נספתה. שמותיהם מופיעים בכרזה הזוכה.
הכרזה מלאת עוצמה ויזואלית ותכנית. היא מצליחה לשלב בין הלאומי לפרטי באמצעים פשוטים ובהירים ללא פאתוס. הקדיש הוא הזכור היהודי מקיים דיאלוג עם שמות הנספים באופן שיכול לגעת בלב כולם ויחד עם זאת מעורר שאלות מורכבות. עצם קטיעתו בצמד המילים "בכל בית" מעניק את המימד החברתי – לאומי לנושא ללא הבדל מגזר והשקפת עולם. השימוש בקלישאות כגון הצבע הצהוב ופסי האפור של כותונת האסירים נעשה באופן חדש ויוצק תוכן חדש לשני מימדים אלה. הסקרנות שהכרזה יוצרת לגבי הפרטים הכתובים בה מעודדים למידה והעמקה בנושא השואה.

מקום שני: דרור כליפא


הזוכה במקום השני הוא בן עשרים ותשע, מתגורר ברמת גן, בוגר המגמה לתקשורת חזותית במכללה הטכנולוגית, באר שבע. כיום עובד בתחום הגרפיקה כפרילנס ובעוד כחודשיים עתיד להנישא לבחירת ליבו.
כרזה סימבולית מבחינה ויזואלית. התפרקות האבנים מסמלת את החברה הישראלית המצוייה במערבולת. המסר בכרזה פונה לעבר ללא קלישאות. לכרזה תפקיד חשוב לדור הבא. מוצג בה השבר הגדול אך לצידו ישנה פניה ברורה לדור הצעיר לספר ולבנות. זוהי כרזה המדברת את שפתו העכשווית של הנוער ובכך יתרונה החינוכי והעיצובי.

מקום שלישי: שי קירשנצוייג


הזוכה במקום השלישי הוא בן עשרים ושמונה, מתגורר בתל אביב, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בביה"ס הגבוה להנדסה ולעיצוב שנקר, רווק , עובד למחיתו כמעצב גרפי. נושא השואה קרוב מאוד לליבו וקשור קשר הודק למשפחתו שכן סבו הוא ניצול שואה ששרד ארבע שנים באושוויץ.
הכרזה מהווה נדבך ויזואלי חשוב בין העבר להווה. השימוש בשפה עצובית משנות החמישים המקפלת בתוכה אלמנטים מודרניים עכשוויים מאלצת את הצופה לנקוט עמדה באשר למקומו ביחס לעיצוב הזיכרון. קיפולי הדף המשתקפים בכרזה משל קופלה ונפתחה שוב ושוב, דהייתה של המילה זיכרון עד לכמעט מחיקתה הם רמז לזיכרון האנושי בכלל ולזיכרון בחברה הישראלית בפרט המתמודדים יום יום בנושא זיכרון השואה ויצוגו.

ציון לשבח: ליזה לוריא ודורון רובינשטיין

  
הוא בן עשרים ושש, סטודנט לתואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, היא בת עשרים וחמש סטודנטית שנה ד' במחלקה לתקשורת חזותית באקדמיה בצלאל. שניהם דור שלישי לניצולי שואה.הם הזוכים בציון לשבח.
לכרזה היבטים אסתטים בולטים, השלט המופיע בכרזה מוכר וצרוב בתודעה. ניגודו של הסמל הזה המסמל את הרוע המוחלט לדף הלבן מעורר ומניע למחשבה. הסמל האולטימטיבי של הרוע הנשבר בכרזה, כמו במציאות, מהווה נקודת מוצא לדיון במסגרות שונות. זהו רעיון מצויין אשר הובא לידי ביטוי בעיצוב מצויין מבחינה אסתטית.