מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

שני אנשי כמורה בולגרים שהצילו יהודים בשואה הוכרו כחסידי אומות העולם

22 נובמבר 2001

שניים מראשי הכנסיה היוונית - אורתודוכסית (היא הכנסיה הגדולה של בולגריה) שהצילו יהודים בתקופת השואה הוכרו כחסידי אומות העולם על-ידי הוועדה לציון חסידי אומות העולם ביד ושם.

המטרופוליט (=בישוף) סטפן, שעמד בראש הכנסיה בסופיה ושימש למעשה ראש הכנסייה בכל בולגריה בתקופת השואה, והמטרופוליט קיריל שעמד בראש הכנסיה בעיר פלובדיב, הביעו התנגדות נמרצת למדיניות האנטי-יהודית של המשטר בבולגריה וכן נקטו צעדים אקטיביים נגד מדיניות הגירוש של יהודים בבולגריה ולמען מניעת מסירתם לידי הגרמנים.

כידוע הייתה בולגריה חברה במדינות הציר - בעלת ברית של גרמניה הנאצית. לקראת סוף 1940 נודע במדינה על הכוונה לחוקק חוק בשם "החוק להגנת האומה" שנועד להגביל את זכויות המיעוטים במדינה שנחשדו במעשי חתרנות, למעשה הכוונה האמיתית הייתה גזירות כנגד האוכלוסיה היהודית. בנובמבר אותה שנה מנסח "הסינוד הקדוש" (-הגוף העליון של הכנסיה הבולגרית המורכב מ-11 הבישופים של בולגריה) שבראשו עמד המטרופוליט סטפן, מכתב לראש ממשלת בולגריה עם העתק ליו"ר הפרלמנט הבולגרי ובו בקשה לערוך תיקונים בנוסח החוק המוצע. בין התיקונים סעיף נפרד המתייחס ליהודים ובו נאמר: "אין לחוקק חוק נגד היהודים כמיעוט לאומי, אלא יש לנקוט צעדים מוגדרים כנגד הסכנות האמיתית לחי הרוח, התרבות, הכלכלה, החברה והפוליטיקה של העם הבולגרי, יהיה מקורן אשר יהיה".

לאחר שהנוסח המוצע של החוק בכל זאת עובר בפרלמנט הבולגרי ומקבל בינואר 1941 את חותמת מלך בולגריה בוריס ה - 3, ממשיך המטרופוליט סטפן להתבטא מספר פעמים כנגד רדיפות היהודים.

בנובמבר 1942 מדווח שגריר גרמניה בבולגריה- בקרלה, לממונים עליו בגרמניהבין היתר אודות פעילותו של המטרופוליט סטפן להצרת צעדי השלטון הבולגרי בכל הנוגע למדיניות האנטי-יהודית. בדו"ח אחר שולח בקרלה תרגום לגרמנית של הודעת המפלגה הפאשיסטית בבולגריה מיולי 1943 הקוראת לחיסולו של סטפן, ההודעה מסתיימת במשפט: "כמה שיותר מהר יותר טוב!".

בתחילת מרץ 1943 החליטה ממשלת בולגריה לשלוח לגרמניה קבוצה ראשונה בת 800 יהודים מסופיה. כל ההכנות נעשו והקרונות כבר חיכו בתחנת הרכבת בבירה. יו"ר הקהילה היהודית, אלפסי אברהם, הלך למטרופוליט סטפן וביקש את התערבותו. סטפן מיד נסע לארמון המלך וביקש להפגש עימו, המלך שידע במה מדובר התחמק בטענת מחלה אך סטפן הודיע כי לא יעזוב הארמון עד שייפגש עם המלך. המלך נאלץ לקבל אותו וסטפן ביקש ממנו לדחות ההחלטה על מסירת היהודים לגרמנים ואיים כי יתן הוראה לפתוח את כל דלתות בתי-הכנסיות והמנזרים ולתת מסתור ליהודים ובכך להפר את הוראות השלטון. המלך נאלץ לבטיח לעשות את הנדרש, ולאחר שגם גורמים נוספים פנו לממשלת בולגריה בדרישה למנוע הגירוש, נדחתה ההחלטה לגרש את 800 היהודים.

באותו חודש כאשר מתחילים לאסוף את 1,500 היהודים בעיר פלובדיב שבבולגריה נזעק הבישוף המקומי - מטרופוליט קיריל ומצליח למנוע את גירושם. קיריל שולח מברק אישי למלך שבו הוא מתחנן לגלות רחמים כלפי היהודים, הוא פונה לראש המשטרה המקומית ומאיים כי מיום זה הוא מפסיק להיות אזרח לויאלי של בולגריה ויפעל רק לפי מצפונו. לפי עדות נוספת הוא אף מאיים כי ישכב על פסי הרכבת כדי למנוע את הגירוש, משנמסר לו שצעדיו נשאו פרי וצו הגירוש בוטל הוא מזדרז לבית הספר היהודי שהשלטונות הפכו למקום ריכוז היהודים לפני גירושם ומודיע להם על הבשורה הטובה.

באפריל 1943 כינס המטרופוליט סטפן את "הסינוד הקדוש" לישיבה מיוחדת כדי לדון ברדיפות היהודים במדינה - כשמדובר ביהודים המתנצרים וביהודים האחרים. בתום הישיבה מתקבלת החלטה בפה אחד, ובה נאמר, בין היתר, כי הכנסיה הבולגרית אינה יכולה לקבל את התורה הגזענית. היא אינה יכולה להסכים לשלילת זכות הקיום של גזע אחד היות וזה עומד בניגוד לתורת הדת הנוצרית. עוד נאמר בהחלטה כי הכנסיה אינה יכולה לסרב לעזור לנרדפים מחוסרי יכולת וכי היא נתבקשה הן ע"י יהודים והן ע"י נוצרים בולגרים להגן על היהודים. הכנסיה קוראת למתן את החוקים המגבילים החלים על האוכלוסיה היהודית וכן לא למנוע מיהודים מתנצרים את הזכויות המלאות כאזרחים.

נוסח ההחלטה נשלח לראש ממשלת בולגריה עם העתק למלך. בעקבות מכתב זה מזמן המלך את מליאת "הסינוד הקדוש" לארמונו בישיבה זו הוא מנסה לשכנעם כי בשל אהבת הכנסיה למולדת עליהם לתמוך במדיניות האנטי יהודית, אך הם עדיין מבקשים ממנו למתן את גזירות החוק נגד היהודים ולהתחשב במיוחד במומרים.

הלחץ הגרמני לגרש את יהודי בולגריה גובר והולך ואלכסנדר בלב (שעמד בראש הקומסיריון לענייני יהודים והיה מופקד על הטיפול ביהודי בולגריה) מציע תכנית לגירוש היהודים ובה שתי אפשרויות: מסירה ישירה של יהודי סופיה לידי הגרמנים או הגלייתם לעיירות השדה כשלב ראשון טרם גירושם מהמדינה, המלך בוחר באפשרות השנייה מה שמעקב את מסירת היהודים לגרמנים. כשמקבלים תושביה היהודים של סופיה את צווי הגירוש פונים שני הרבנים הראשיים של הקהילה היהודית, דניאל ציון ואשר חננאל למטרופוליט סטפן בתחינה לבטל את רוע הגזירה. סטפן נוקט מיד בצעדים אקטיבים ומעביר מספר הודעות למלך הכוללות תחינות "לגלות רחמי אב כלפי היהודים" וגם אזהרות בנוסח "אל תרדוף כדי שלא ירדפוך. באותה מידה בה אתה מודד-ימדדוך, דע לך בוריס שעל מעשיך משגיח אלוהים בשמים" משנודע לסטפן כי שני הרבנים ציון וחננאל נעצרו, התערב למען שחרורם.

במקביל מודיעים רשויות בולגריה (משרד הפנים, משרד רוה"מ) למטרופוליט סטפן כי המדינה אינה מכירה בטקסי ההתנצרות ליהודים שביצעה כנסייתו ולכן הם יחשבו יהודים ומועמדים לגירוש. אך סטפן מודיע כי אינו מקבל את הנחיית המדינה וימשיך במעשיו אלו. היועץ המשפטי של בולגריה פותח בחקירה נגד סטפן בחשד של הנפקת תעודות טבילה לכל דורש והמשטרה עורכת פשיטה על משרדו ומחרימה בקשות רבות של יהודים להתנצר.

למרות שמחאותיו של סטפן וראשי ציבור אחרים לא הועילו ויהודי סופיה גורשו לערי השדה, לא יצאה לפועל תכניתו המרושעת של אלכסנדר בלב לגשת לשלב השני ולמסור את כל יהודי המדינה לידי הגרמנים. גירוש יהודי בולגריה נדחה שוב ושוב ולבסוף הופך לבלתי אקטואלי כאשר באוגוסט 1943 מת באופן פתאומי המלך בוריס ובמקביל חלה הרעה במצב המלחמתי של גרמניה כשבנות הברית פולשות לאטליה וקיים החשש של פלישה לבלקנים עד שבספטמבר 1944, עם התקרבות הצבא האדום לגבולות בולגריה, מכריזה הממשלה החדשה על מלחמה בגרמניה.

מטרופוליט סטפן נפטר בשנה 1957 ומטרופולין קיריל נפטר בשנת 1971.