13 מאי 2009
ביקורו של האפיפיור בנדיקטוס ה-16 ביד ושם הוא ביקור בעל חשיבות גבוהה שיביא להגברת תודעת השואה וכן להגברת הקשר בין הכנסייה הקתולית והעם היהודי.
ביד ושם מייחסים משמעות רבה להשתתפותו של האפיפיור בטקס האזכרה באוהל יזכור ובתפילת ההתייחדות למרגלות אפר הנרצחים ממחנות ההשמדה. עצם המעמד, בו לקח האפיפיור חלק פעיל, מעביר מסר רב-השפעה בנוגע לחשיבותו של זיכרון השואה לקהל מאמיניו.
בדברי האפיפיור באוהל יזכור היו יסודות חיוביים שראוי לציין כמו החשיבות לזכור את קורבנות השואה ואת זהותם הגלומה בשמותיהם והתייחסותו לחוסר האפשרות להכחיש את השואה: "מי ייתן ושמות הקורבנות האלה לעולם לא יישכחו, מי ייתן ולעולם לא יכחישו את סבלם, ימעיטו בערכו או יישכחוהו". האפיפיור גם הביע כבוד וחמלה לקורבנות באומרו: "הכנסייה הקתולית, המחוייבת לתורתו של ישו והמנסה לחקות את אהבתו לכל בני האדם, חשה חמלה עמוקה כלפי הקורבנות הנזכרים כאן. ... אני מודה מעמקי נשמתי לאלוהים ולכם על ההזדמנות לעמוד כאן בדממה. דממה לזכור, דממה להתפלל, דממה לקוות".
בדברי האפיפיור היו גם אלמנטים חסרים, שביד ושם ציפו לשמוע, כמו התייחסות לאנטישמיות – אותה אנטישמיות שהיוותה קרקע הכרחית לשואה, אנטישמיות שעדיין קיימת ואף לובשת צורות חדשות בשנים האחרונות. כמו-כן, הייתה חסרה בנאומו התייחסות לזהות הרוצחים – הגרמנים הנאצים, התייחסות שחשובה לא מההיבט של אשמה אלא מההיבט של אחריות. זאת במיוחד לאור היותו של האפיפיור בין העם הגרמני שגדל בתקופת השואה בגרמניה הנאצית. יד ושם גם מצר על השימוש במילה נהרגו (Killed) ולא נרצחו (Murdered) בהתייחס לקורבנות היהודים היות וזה לא מבטא את הפשע הגדול שאירע. למרות שדברים אלו גרמו בסיום הנאום להרגשה של החמצה, הביקור בכללותו היה אירוע משמעותי וחשוב.
