מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

התייחסות ההיסטוריונים של יד ושם להצהרה המשותפת של ממשלות פולין וישראל בנוגע לתיקון התוספת מיום 26 בינואר 2018 לחוק "המכון לזיכרון לאומי" של פולין

05 יולי 2018

הפרסום ב-27 ביוני 2018 על כוונת ממשלת פולין לתקן את התוספת לחוק "המכון הלאומי לזיכרון" השנוי במחלוקת שאושר ב-26 בינואר שנה זו בסיים הפולני, עורר תקוות כי מדובר בהתפתחות חיובית וצעד בכיוון הנכון. בהמשך לכך פורסמה הצהרה משותפת לראשי ממשלות פולין וישראל, שבה הוכרז על מחיקת אותם סעיפים מהתיקון לחוק (55a ו-55b), שהגדירו כעבירה פלילית שדינה מאסר עד שלוש שנים על כל התייחסות פומבית - "בניגוד לעובדות ההיסטוריות" - כי המדינה הפולנית או האומה הפולנית היו אחראים ו/או שותפים באחריות "לפשעים הנאציים שבוצעו על ידי הרייך השלישי". בדיקה מעמיקה על ידינו מעלה כי בקביעות ההיסטוריות, שהוצגו כעובדות שאין עליהן עוררין, יש טעויות חמורות והטעיות, וכי גם לאחר ביטול הסעיפים המדוברים מהותו של החוק נשארה על כנה, ובכלל זה האפשרות לפגיעה ממשית בחוקרים, במחקר החופשי ובזיכרון ההיסטורי של השואה.

 

הקביעות ההיסטוריות בהצהרה

בנוסח ההצהרה יש שורה של אמירות בעייתיות ביותר אשר חוטאות לידע ההיסטורי הקיים והמקובל בתחום. נוסח ההצהרה מגבה בפועל נרטיב שכבר הופרך במחקר שעיקרו: ממשלת פולין בגולה וזרועותיה המחתרתיות פעלו באופן מתמיד – בפולין הכבושה כמו גם מחוצה לה – בניסיון למנוע את השמדת יהודי פולין. במסגרת זו, הם יצרו "מנגנון של עזרה וסיוע שיטתיים לעם היהודי", ואף פעלו באופן תקיף כנגד פולנים שהסגירו יהודים. על פי ההצהרה, היו אמנם מקרים בהם פולנים התאכזרו כלפי יהודים, ברם "פולנים רבים" סיכנו את חייהם למען הצלת יהודים.

התיעוד הקיים, כמו גם המחקר ההיסטורי בן עשרות השנים מצייר תמונה שונה לחלוטין: ממשלת פולין בגולה, שמושבה היה בלונדון, כמו גם ה"דלגטורה" (Delegatura- מיופה הכוח של ממשלה זו בפולין הכבושה) לא פעלו באופן נחרץ לאורך ימי המלחמה למען אזרחיה היהודיים של פולין. חלקים ניכרים של המחתרות הפולניות לא רק שלא סייעו ליהודים, אלא אף היו מעורבים לא פעם באופן פעיל ברדיפתם.

גם בשאלת יחסי הכוחות שבין סיוע לרדיפה מציג המחקר ההיסטורי של שלושת העשורים האחרונים תמונה שונה לחלוטין: סיוע של פולנים ליהודים בתקופת השואה היה תופעה נדירה באופן יחסי; ופגיעה בהם ואף רציחתם הייתה תופעה רווחת. על אף קיומו של ארגון ההצלה המרשים ז'גוטה ("המועצה לעזרת יהודים") שנתמך על ידי ממשלת פולין בגולה, אין להשליך מפעילותו על כלל החברה הפולנית ואין לייחס את מעשיו אלו לכלל מוסדות המחתרת הפולנית. זאת ועוד, עיון בתיעוד ובמחקר מעלה כי אפילו פולנים שניסו לעזור ליהודים הנרדפים פחדו משכניהם הפולנים לא פחות מאשר חששו מהכובש הגרמני. הניסיון להאדיר את הסיוע שהוגש ליהודים ולהציג אותו כתופעה רווחת כמו גם הניסיון למזער את חלקם של הפולנים ברדיפת היהודים, הוא לא רק פגיעה באמת ההיסטורית, אלא אף בזיכרון גבורתם של חסידי אומות העולם.

ההצהרה אף מנתקת, באופן פסול, את אסונם של היהודים מההקשר ההיסטורי הקונקרטי ומהמציאות שהתקיימה בפולין הכבושה בימי המלחמה בטענה כי בתקופת המלחמה "אנשים מסוימים, ללא קשר למוצאם, דתם או השקפת עולמם, חשפו את הצד האפל ביותר שלהם". מעבר לרמיזה המקוממת כי גם יהודים ביטאו "את הצד האפל ביותר שלהם בתקופה זו" הרי אלה ש"חשפו את הצד האפל ביותר שלהם בתקופה זו" – בהקשר של החוק הספציפי שעומד על הפרק, חוק המבקש להיאבק במאשימי "האומה הפולנית" – לא היו אנשים חסרי זהות. היו אלו פולנים אתניים קתולים, ששיתפו פעולה עם הכובש הגרמני השנוא עליהם ברדיפת אזרחיה היהודים של פולין.

באופן דומה, אנו דוחים בתוקף את הניסיון להעמיד את תופעת האנטישמיות לצד האנטי-פולניות. חובה לשרש את המושג המטעה והמוטעה של 'מחנות השמדה פולניים'. אך כינוי תופעה זו כ"אנטי-פולניות" הוא אנכרוניסטי מהיסוד, ואין לו דבר במשותף עם האנטישמיות.

 

התיקון לחוק בנוסח שנשאר על כנו

ביטול הסעיפים בעלי הסנקציות הפליליות הוא ללא ספק חשוב. עם זאת, ביטול זה גם השמיט את ההחרגה המפורשת של המחקר האקדמי ושל היצירה האמנותית מלשון התיקון לחוק. על כנם נשארו סעיפים אחרים,  המאפשרים תביעה על פי הדין האזרחי על פגיעה בשמה הטוב של הרפובליקה של פולין ושל האומה הפולנית. על פי ההצהרה המשותפת חופש הביטוי והמחקר ההיסטורי ביחס לשואה יוכלו להתקיים ללא כל חשש מהליכים משפטיים. בה בעת, דבר זה אינו עולה בבירור מתיקון החוק. עמדתנו העקרונית היא כי כל ניסיון לקבוע את גבולות השיח האקדמי והציבורי  של דיון בסוגיות היסטוריות ואת כיווניו על ידי חקיקה וענישה הוא פסול ומהווה פגיעה ממשית במחקר.

 

לפיכך-

·         יד ושם, האמון על חקר השואה, הנצחתה וזכרה, מחויב להצביע על אי דיוקים היסטוריים ולהתריע על סיכונים לפגיעה ממשית בחופש הדיון על אודות השואה.

·         פולין משמשת כחברה ב"ברית הבינלאומית לזיכרון השואה" (IHRA) ומחויבת גם משום כך לפעול למען שימור זיכרון השואה ומניעת עיוות עובדות השואה.

·         הדרך הנכונה לתקן עיוותים היסטוריים ותפיסות היסטוריות שגויות היא באמצעות מחקר היסטורי אמין, שיח ציבורי פתוח ונטול לחצים ופעילות חינוכית שקולה ופתוחה.

יד ושם ימשיך בשליחות האקדמית והמוסרית שהוטלה עליו מאז הקמתו: קידום מחקר אחראי על ידי מתן האפשרויות וסיפוק התנאים לחוקרים ולמחנכים בעולם ובישראל להתמודד ללא מגבלות עם האמת המורכבת של תקופת השואה, ובכללה של היחסים בין פולנים לא-יהודים ויהודים-פולנים לפני תקופת השואה, במהלכה ואחריה.

לעמדה המפורטת של היסטוריוני יד ושם ראו אתר יד ושם