• תפריט

  • ביקור ביד ושם

  • חנות מקוונת

  • שפות

  • נגישות
מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 18:00-8:30

יום ה': 20:00-8:30*

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

יום ו' וערבי חג: 14:00-8:30

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

מחר יתקיים ביד ושם טקס הענקת אות חסיד אומות העולם להנרי דה מנטון ז"ל מצרפת

לטקס ביד ושם יגיעו מצרפת בני משפחתו של דה מנטון וניצולת השואה שהסתתרה בביתו דינה גודשלק

04 ספטמבר 2012

מחר (ד'), 5 בספטמבר 2012 בשעה 11:00 יתקיים ביד ושם טקס הענקת אות חסיד אומות העולם להנרי דה מנטון ז"ל מצרפת. הטקס יערך בהשתתפות שגריר צרפת בישראל כריסטוף ביגו, הניצולה דינה גודשלק, בני משפחה וחברים, נכדים, נינים ובני נינים, ניצולי שואה וחברי ועדת חסידי אומות העולם. האות והמדליה יוענקו ע"י מנהלת מחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם אירנה שטינפלד. הטקס יתקיים בגן חסידי אומות העולם ביד ושם.

סיפור ההצלה:

סלומון ואמילי-ג'מילה פרחי, יהודים ילידי טורקיה שהיגרו לצרפת בשנות ה-20 של המאה הקודמת, חיו בפריז עם שבעת ילדיהם: אלבר, אנז'ל, ויקטורין, רפאל, קלייר (היום דינה גודשלק) ז'אן-ז'אק ודניאל. בשנת 1943, עם החרפת הרדיפות והגזירות נגד יהודי צרפת, החליטו סלומון ואמילי למצוא לילדיהם מקלט בטוח מחוץ לעיר. הילדים הגדולים (אלבר היה בן 17) סירבו בתוקף להיפרד מהוריהם, ועל כן הוחלט שהצעירים יותר, רפאל, קלייר וז'אן-ז'אק (בני 10, 8 ו-6 בהתאמה) יועברו לידי ארגון ההצלה Secours National ויתפנו מהעיר יחד עם ילדים נוספים. מבנם הצעיר ביותר, דניאל בן השלוש, סירבה אמילי להיפרד. ב-27 ביולי 1943 ליווה סלומון את שלושת ילדיו אל תחנת הרכבת, ובטרם עלו לרכבת ביקש מבתו קלייר שתבטיח לו שני דברים: שלא תשכח שהיא יהודייה, ושלעולם לא תיפרד מאחיה. בכך נפרד האב מילדיו.

הילדים הגיעו בחסות הארגון לעיירה Saint Loup les Gray, והועלו על משאית לפיזור בין בתי התושבים באזור. משהגיעו לביתו של אדם בשם Vauthier, גנן שעבד בטירתו של הרוזן הנרי דה מנטון, היה זה תורה של קלייר לרדת משום שהגנן ואישתו ביקשו לקבל אליהם ילדה. בזוכרה את ההבטחה שנתנה לאביה סירבה קלייר לרדת מהמשאית, והחלה לצרוח. למזלם של הילדים, הרוזן דה מנטון, ראש העיירה, עבר בסביבה וניגש לבדוק מה פשר המהומה. כשהבין במה מדובר הודיע לאחראים שהוא לוקח אליו את שלושת הילדים יחד. רפאל וז'אן-זאק הובאו לטירתו של הרוזן ושם שהו עד תום המלחמה. קלייר התגוררה במשך היום עם הגנן ואישתו ולקראת ערב עברה לישון בטירה עם אחיה. הסכנה הייתה גדולה: זהותם היהודית של הילדים הייתה ידועה לכל, ונוסף על כך בנו של הרוזן היה לוחם מחתרת.

הילדים שמרו על קשר עם משפחתם עד ה-4 במאי 1944, אז נעצרו הוריהם ואחיהם ונשלחו אל מותם לאושוויץ. מלבד שלושת הילדים שרד גם האח הגדול אלבר. אחרי המלחמה הועברו הילדים, שנודע להם שהוריהם אינם עוד, לבית יתומים. הקשר עם משפחתו של הרוזן נותק. שנים רבות אחר כך, לאחר פגישה מקרית של קלייר (היום דינה גודשלק) עם נכדתו של הרוזן עמה שיחקה בזמן שהותה בטירה, החליטה לפנות ליד ושם בבקשה להכיר במצילה כחסיד אומות העולם.