מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ה': 17:00-9:00

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

מחר יתקיים ביד ושם טקס הענקת אות חסידי אומות העולם לבני הזוג אנטוני ומריה קרומיניס-לוזובסקי ז"ל מפולין

את האות והמדליה יקבל בשמם נכדם המגיע מפולין, באירוע תשתתף ניצולת השואה רחל וריאס

03 אפריל 2012

מחר (ד'), י"ב בניסן תשע"ב, 4 באפריל 2012, בשעה 11:00, יתקיים ביד ושם טקס הענקת אות חסידי אומות העולם לבני הזוג אנטוני ומריה קרומיניס-לוזובסקי (Antoni & Maria Kruminis-Lozowski) ז"ל מפולין. את האות יקבל בשמם נכדם המגיע מפולין (Marek Kruminis-Lozowski). הטקס יערך בהשתתפות ניצולת השואה רחל וריאס, שגריר פולין בישראל יאצק חודרוביץ, בני משפחה, חברים, ניצולי שואה וחברי ועדת חסידי אומות העולם. האות והמדליה יוענקו ע"י מנהלת מחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם אירנה שטיינפלד.

סיפור ההצלה:

זלמן וחיה-אסתר פרידמן חיו עם ילדיהם אברהם (יליד 1930) ורחל (ילידת 1938) בקובנה, ליטא, עד הכיבוש הגרמני של האזור. בסתיו 1941 זלמן נרצח בידי לאומנים ליטאים אנטישמיים, וחיה-אסתר ושני הילדים הצליחו להימלט מגטו קובנה. בזמן מנוסתם התפצלה המשפחה, ורחל הקטנה נותרה לבדה. כך היא נמצאה בפאתי העיירה יאשוניי, כ-30 קילומטר מווילנה, על ידי אנטוני קרומיניס-לוזובסקי.

קרומיניס-לוזובסקי (ליטאי ממוצא פולני) ואשתו מריה, זוג בשנות ה-50 לחייהם, חיו עם ארבעת ילדיהם הבוגרים יוזף, קז'ימיז', הלנה ואלכסנדר ביאשוניי. ביתם היה ממוקם בסמוך לתחנת הרכבת של העיירה, בה אנטוני עבד כמנהל. באותו קיץ 1942 מצאה ביאשוניי משפחת קרומיניס-לוזובסקי ילדה בת ארבע, כשהיא משוטטת לבדה. בטוב לבם החליטו אנטוני ומריה לקחת אליהם את הילדה, שלא היה ספק שהיא יהודייה.

רחל הקטנה נשארה עם משפחת קרומיניס-לוזובסקי לכל אורך תקופת הכיבוש הגרמני. מריה ואנטוני, וכן ילדיהם, התייחסו אל רחל כבת משפחה ודאגו לכל צרכיה, והיא אף הוטבלה בשם הפולני "אנה". ובכל זאת רחל לא הורשתה לצאת לבדה מהבית או ליצור קשר עם ילדים אחרים. אחרי השחרור, ביולי 1944, נודע למשפחה כי אמה של רחל, חיה-אסתר, לא שרדה אך אחיה אברהם חי ומתגורר בווילנה. מאחר ואברהם היה רק בן 14 וללא יכולת לדאוג לאחותו הקטנה, הוסכם שרחל תישאר עם מציליה. רק בשנת 1950 נמצאו קרובי משפחה שלה מצד אמה, איליה והינדה שפירא, שאימצו אותה. רחל שמרה על קשר עם מציליה עד עלייתה לישראל בשנת 1972.