בתום מלחמת העולם השנייה החליט המשטר הקומוניסטי בפולין להקים מוזאון ממלכתי פולני ובין-לאומי במחנה הריכוז אושוויץ I, ואילו את מחנה ההשמדה אושוויץ II-בירקנאו, המרוחק כשלושה ק"מ מאושוויץ I, החליט להשאיר כפי שהיה מאז השחרור, למעט אנדרטה ותערוכה במבנה "הסאונה". בצד התערוכה הראשית של המוזאון הממלכתי הפולני באושוויץ I, הקים המשטר הקומוניסטי תערוכות לאומיות בבלוקים של האסירים לשעבר, ובהן התערוכה היהודית שהוקמה בסוף שנות ה-60 בבלוק 27. במרוצת הזמן הלכו תערוכות לאומיות אלו והתיישנו, הן מבחינת תוכנן הן מבחינת התצוגה שלהן. גם התערוכה בבלוק 27 נזנחה, ורוב המבקרים פסחו עליו בביקורם במחנה. רק קבוצות יהודיות וישראליות נכנסו לבלוק כדי להתייחד עם זכר הנרצחים.
לאחר נפילת מסך הברזל ומתחילת שנות ה-90 החלו מדינות לעדכן ולשפר את התצוגות שלהן, והתכנים שמוצגים בהן היום מדויקים יותר ועוסקים בגורל הקהילות היהודית במדינתם – החיים שלפני המלחמה, התחלת הרדיפות, הריכוז ושילוחי היהודים ל"מזרח" אל מותם. גם המוזאון הממלכתי הפולני החליט לא מכבר לחדש את התערוכה המרכזית וכבר החל במלאכה. לאחר ביקורו של ראש הממשלה אריאל שרון בשנת 2005 באושוויץ-בירקנאו החליטה ממשלת ישראל, בשם העם היהודי, להחליף את התערוכה הקיימת בבלוק 27 בתערוכת קבע חדשה. האחריות על עיצוב התערוכה והקמתה הופקדה בידי יד ושם, במימון ממשלת ישראל ובסיוע ועידת התביעות.
האתגר שהוטל על יד ושם משמעותי מאוד, ועיקרו עוסק בשלוש שאלות: מה יהיה הנושא של התערוכה החדשה? מה תהיה תפיסת העיצוב? כיצד יענה השילוב של הנושא ושל תפיסת העיצוב על הצורך לתכנן ביקור קצר של כ-30-20 דקות בלבד במסגרת מסלול הביקור המודרך של קהל המבקרים במוזאון, שרובו צעירים ובני נוער? התשובות לשאלות אלו התבססו במידה רבה על ניתוח התערוכות המוצגות במוזאון: דרכי הפעלתן, אופי הביקורים, התכנון של התערוכה החדשה במוזאון הפולני ומקומו של אושוויץ כמרחב לזיכרון השואה.
התערוכה הקיימת במוזאון הממלכתי הפולני עשירה במוצגים מקוריים, מרשימים ומרגשים מאוד, והתערוכה החדשה של המוזאון הפולני תעסוק באמצעים דומים, אך באופן יותר מעמיק, בגורל היהודים במחנה אושוויץ I ובבירקנאו.
לנושא תערוכת הקבע החדשה של יד ושם בבלוק 27 הוצעו כמה רעיונות: גורל היהודים במחנות הריכוז וההשמדה אושוויץ I ובירקנאו, שואת יהודי פולין בלבד, התמודדות היהודים בשואה, התהליך של החזרה לחיים ועוד. אך הסיכום של תהליכי הניתוח והחשיבה העמוקה הולידו את המסקנה שעלינו לעסוק במכלול השואה – רצח העם היהודי – בכל היקפו, ועם זאת לוותר על תצוגה היסטורית של התהליכים מרדיפות לרצח המוני והשמדה, ובמקומה להציג בקצרה ובתמציתיות כמה היגדים יסודיים על השואה כדי לספר למבקרים כיצד היה אושוויץ-בירקנאו חלק מהסיפור המורכב ורחב ההיקף של השואה.
מסקנה זו גיבשה את התפיסה העיצובית. הבנו שעל השפה העיצובית להיות מרוכזת, קצרה ובהירה. עליה להציג מעט מידע בחוויה הממחישה את משמעות המיקום של התערוכה – האתר המקורי והמצמרר של רצח המוני ללא תקדים בהיסטוריה האנושית. לפיכך היינו חייבים לשמור על חוויית הקשר בין פנים התצוגה לבין החוץ – האתר שבו היא ממוקמת – ולכן החלטנו להשאיר את החלונות המקוריים גלויים כך שיהיה אפשר לראות דרכם את המחנה.
החלטנו להקדיש בתערוכה פרקים לשאלות המרכזיות של שואת העם היהודי: מה ההגדרה של השואה? מי היו היהודים שנרצחו? מה היו המניעים העיקריים להרס הקהילות ולחיסול היהודים? כיצד נעשה הרצח? כיצד התמודד האדם היהודי עם מוראות השואה? ועד כמה היה תהליך ההשמדה רחב היקף וטוטלי? בד בבד חשנו שחובתנו לנסות ולהמחיש למבקר את שמות כל הנרצחים היהודים, בני אנוש. וכך בסיכום התהליך הזה התפתחה התפיסה המוזאונית: תכנית עיצובית ייחודית השונה מדרך התצוגות הנהוגות במוזאונים היסטוריים בעולם. בתהליכי הפיתוח השתתפו אוצרים, היסטוריונים, אנשי הגות, אמנים ומעצבים. הגישה שהתגבשה הוצגה בוועדה הבין-משרדית המלווה את הפרויקט ובפני ועדה מייעצת בין-לאומית של הפרויקט המורכבת בעיקרה מהיסטוריונים ומניצולי שואה בראשותו של פרופ' אלי ויזל.
הנהלת המוזאון הממלכתי הפולני באושוויץ-בירקנאו קיבלה בברכה את הרעיון שלנו וראתה בו קונטקסט שמשלים את התערוכות האחרות במוזאון. הצענו להנהלת המוזאון להעמיד את התערוכה היהודית החדשה מחוץ לבלוק 27 ולהעבירה למחנה ההשמדה בירקנאו שבו נרצחו היהודים בגז ונשרפו. הנהלת המוזאון דחתה את ההצעה בשל מדיניות המוזאון לשמר את מחנה בירקנאו כפי שהיה בסיום המלחמה ולא להפכו לאתר תצוגות מוזאוניות.
במבואת התערוכה החדשה בבלוק 27 – "שואה" – כתובה על הקיר ההגדרה של השואה. במסדרון היוצא מהמבואה המבקר רואה ושומע מילים וקולות של תפילה, שהיא ביטוי יהודי ואוניברסלי לרוח האדם. בחלל הבא נחשפים לפניו החיים השוקקים, המגוונים ורבי הפנים של היהודים באירופה ובצפון אפריקה שלפני המלחמה במונטז' קולנועי העוטף את המבקר, ולעיניו נגלים קטעי סרטים מחיי היהודים בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. לאחר מראה מרגש זה המבקר מגלה את עקרונות האידאולוגיה הגזענית הגרמנית-נאצית – המניע העיקרי למסע הרצחני של גרמניה להשמדה מוחלטת של העם היהודי. כך נבנה עבור המבקר ההקשר ההכרחי לעתיד לבוא: חלל המייצג את רצח היהודים, ובו מוצגת מפה הממחישה את היקפו הגאוגרפי ענק הממדים של הרצח ההמוני; לעומתה, בחלל הסמוך, מוצגים ההתמודדות האנושית והמאבק של היחיד במציאות מחרידה זו. החלל הבא מוקדש ל-1.5 מיליון הילדים שנרצחו בשואה – יצירת אמנות המורכבת מקטעים של ציורים מעוררי השראה וקורעי לב, מעשי ידיהם של ילדים יהודים מתקופת השואה שהאמנית העתיקה לקיר החלל. המוצג הבא הוא "ספר השמות" המונומנטלי של מיליוני היהודים שנרצחו ואשר נוצר במיוחד עבור התערוכה. לבסוף, המבקר מתבונן בתצלומים המתעדים את החיים שבנו מחדש ניצולים רבים ומהרהר באין-ספור השאלות שעורר האירוע חסר התקדים הזה בהיסטוריה האנושית.
התערוכה מהווה אפוא אופן חדש של הצגת הממדים העיקריים של השואה, תוך שהיא מציבה את האדם במרכז. היא בנויה פרקים-פרקים שמוצגות בהם תימות מרכזיות שאינן דווקא היסטוריות אלא מבטאות רובד עמוק יותר – הרובד הערכי-תרבותי של זיכרון השואה. דרך תצוגה זו תחולל אצל המבקר חוויה עמוקה ומשמעותית שמטרתה לעורר בו מחשבות והרהורים על ערכי היסוד הבסיסיים שלו כאדם יחיד וכפרט שהוא חלק מחברה ומתרבות אנושית רחבה.
קרדיטים
את התערוכה הקימו מדינת ישראל ויד ושם, ירושלים, בסיוע ועידת התביעות ובתיאום עם מוזאון אושוויץ-בירקנאו.
יושב ראש ועדת ההיגוי הבין-משרדית
ד"ר שמשון שושני
יושב ראש הוועדה המייעצת הבין-לאומית
פרופ' אלי ויזל
מנהל ראשי ואוצר התערוכה
אבנר שלו
מנהל הפרויקט
ישי עמרמי
אוצרת בכירה
יהודית ענבר
היסטוריון
דר' אברהם מילגרם
אוצרת
רינת הריס-פביס
אוצרת בכירה לתצלומים
נינה שפרינגר-אהרוני
ייעוץ בהפקת סרטים
ליאת בן חביב
תחקיר סרטי מקור
אפרת קומיסר
רכש סרטי מקור
מימי אש
תכנון ועיצוב
סטודיו דה לנגה בע"מ – חנן דה לנגה, טל דה לנגה, שירלי מרקו
עיצוב תקשורת חזותית
עדי שטרן, יעל בורשטיין, אורי סוכרי
מפיקת התערוכה
אורית הול
ניהול הנדסי
שמעון קורנפלד – תפנית וינד בע"מ
חברת בנייה
טומש פרנצוז
"אני מאמין – תפילה"
מיצב וידאו: חאגית שמעוני
"חיים יהודיים בין שתי מלחמות עולם"
מיצג: ניב משה בן דוד, בהפקת 8ND
מוזיקה: משה בעבור
עיצוב סאונד: חן נבו
"האידאולוגיה האנטישמית הנאצית"
עיצוב סאונד: ישי אדר
סרטי "התמודדות היהודי בשואה"
בימוי: נעמי שחורי
הפקה: אלונה שחורי, בלפילמס
"עקבות חיים", רישומי קיר וקולות
מיכל רובנר
"ספר השמות"
עיצוב: חנן דה לנגה
מקור: המאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה – היכל השמות, אגף הארכיונים, יד ושם
הפקה: אגף מערכות מידע, יד ושם
"לחזור ולחיות"
מיצג: ניב משה בן דוד, בהפקת 8ND
צילום עבור התערוכה המקוונת
ניב משה בן דוד, פאבל סאוויקי
תרגום
עמיר וולף, קאיפוינט
קישורים
פתיחת תערוכת הקבע "שואה" בבלוק 27 באושוויץ-בירקנאו
