ב-11 ביולי 1947 הפליגה ספינת המעפילים "אקסודוס" מחופי צרפת לכיוון ארץ ישראל, ועל סיפונה ובבטנה 4,500 נוסעים ששהו בצפיפות ובתנאי מחסור. בים הקיפו את האונייה משחתות בריטיות וכיוונו אותה אל נמל חיפה, שם נאבקו המעפילים בחיילים בריטים שניסו להורידם מהאוניה. ב-20 ביולי הועברו מעפילי "אקסודוס" לשלוש אניות גירוש שנועדו להחזיר אותם לצרפת. האוניות עגנו מול חופי צרפת כחודש ימים, כשנוסעיהן מסרבים לרדת לחוף. התנגדותם של מעפילי "אקסודוס" ריתקה את דעת הקהל בעולם. לבסוף החליטו הבריטים להעביר את המעפילים לגרמניה. ב-22 באוגוסט הפליגו אוניות הגירוש לנמל המבורג שבצפון גרמניה. סיפר מאיר שוורץ, ממפקדי "ההגנה" שליוו את המגורשים באוניות הגירוש:
המייג'ור ... מסר לנו שלמחרת בבוקר יתחילו להורידנו ולהעבירנו למחנה בפופנדורף, שהוכן באופן מיוחד בשבילנו. כן הודיע שאם נסרב לרדת בשקט, אזי יורידונו בכוח, וכל מי שינסה להתנגד, ייעצר ויישפט. מהסיפון יכולנו לראות בבירור את ההכנות העצומות שעשו "לכבודנו" הבריטים בנמל. כל השטח שרץ חיילים במלוא הציוד הקרבי, בעוד שטנקים כבדים וקלים שמרו על הרציף שלידו עגנה ה"אושן ויגור" [אחת מספינות הגירוש].
(יציאת אירופה תש"ז – מעפילי אקסודוס 1947, ע' 90-88)
ב-8 בספטמבר הורידו חיילים בריטים בכוח את המעפילים המגורשים בנמל המבורג שבגרמניה. חלק מהמעפילים הועברו למחנה באַם שטאו, כ-200 ק"מ מערבית להמבורג. חלק מהמעפילים הועברו לקרונות רכבת והוסעו דרך הערים המבורג וליבק לפופנדורף, כ-200 ק"מ מזרחית להמבורג. סמוך למחנה פופנדורף הועברו המעפילים למשאיות, ולאחר נסיעה של דקות מעטות הגיעו המשאיות לפופנדורף. במהלך השנתיים שלפני כן שימש מחנה זה לקליטת פליטים גרמנים שברחו משטחי מזרח אירופה שנכבשו על ידי הצבא האדום. כעת שוכנו במחנה זה מגורשי אקסודוס.
מחנה פופנדורף היה מוקף בגדר תיל ומגדלי שמירה, עליהם היו חיילים בריטים חמושים במכונות יריה ומצוידים בזרקורים. היהודים עברו הרשמה במחנה וחיטוי, ושוכנו בצריפי ניסֶן - מבנים ארעיים בעלי גגות פח בצורת חצי גליל, אותם פיתח הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, ובהם נעשה שימוש גם במלחמת העולם השניה. בין 30 ל-120 איש שוכנו בכל צריף.
באוקטובר הופחתה השמירה ההדוקה על מחנה פופנדורף, וחלק מהגדרות הוסרו. היהודים הורשו לצאת, אך מכיוון שלא היו ברשותם מסמכים מזהים, חששו מפני מעצר ולא יצאו. הג'וינט סיפק למגורשים מזון ובגדי חורף. המזון היה דל, אך הדתיים שבין המעפילים ניסו להקפיד על הכשרות. הם קבעו צריף לבית כנסת ובית מדרש.
המגורשים נאספו במחאה וארגנו תהלוכה, נאומים והנפת דגל. הם בחרו מזכירות מקרב חברי התנועות שהיו מיוצגות במחנה. כשנודע במחנה שממשלת צרפת מזמינה את המעפילים, סרבו המעפילים להתייצב לרישום להגירה, במחאה על דחיית תביעתם להגיע לארץ ישראל. כשהופחתו כמויות המזון שסופקו לעצירים, היו שטענו שהדבר נעשה כנקמה על סירובם להגר לצרפת. המעפילים התכנסו באחד הצריפים הגדולים בפופנדורף והחליטו שיסכימו רק לפתרון שיאפשר לכולם להגר לארץ ישראל. בכך ניסו למנוע מצב שבו יוצעו לכל אחד מהם פתרונות נפרדים, כדי לשבור את התנגדותם.
כעבור חודשים מעטים הועברו המעפילים מפופנדורף ומאם שטאו למחנות אחרים, למשך תקופת החורף. חלק מהמעפילים חמקו בעת ההעברה והחלו במסע העפלה חדש לארץ ישראל. יתרתם שהו במחנות בגרמניה יותר משנה והגיעו לארץ רק אחרי הקמת המדינה.
הספינה "אקסודוס" והמעפילים שעליה היו לסמל המאבק על זכות העלייה החופשית לארץ ישראל.
ארכיון התצלומים של יד ושם, FA186 330
![נוסעי הספינה "אקסודוס" במחנה העקורים פופנדורף בגרמניה, ספטמבר 1947](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/16--186_330.jpg "נוסעי הספינה "אקסודוס" במחנה העקורים פופנדורף בגרמניה, ספטמבר 1947")
