עם כיבוש לוקסמבורג החרימו הגרמנים חלק מרכוש היהודים וחוקקו חוקים אנטי יהודיים. מסמכים גרמניים בנוגע לכיבוש לוקסמבורג, מסמכים שנמצאו לאחר המלחמה ונשמרים בארכיון יד ושם, דנים בנושאים כגון "העברת פרוות ובגדי חורף, סבונים, פנסים, טקסטיל ובגדים ישנים מיהודים לרשויות הגרמניות"; "אריזציה וחיסול עסקים יהודים"; "הליכים נגד נישואי תערובת"; "העברת סכו"ם כסף ותכשיטים העשויים מתכות יקרות בבעלות יהודים לידי הרשויות הגרמניות"; "יהודים שהוכרחו לכתוב הצהרות רכוש"; "העברת פנקסי חסכון בנקאיים, פוליסות ביטוח ותכשיטים בבעלות יהודים לידי הרשויות הגרמניות"; "שליחת עובדי כפיה יהודים מלוקסמבורג לגרמניה, לסלילת כבישים"; "סימון בתי יהודים" וכן גירוש יהודים מלוקסמבורג לפולין, לטרזין או לעבודת כפיה בגרמניה.
היהודים שבתצלום עומדים ליד תחנת הרכבת שברובע הולריך בעיר לוקסמבורג, בירת מדינת לוקסמבורג, לפני גירושם ברכבת למחנות ההשמדה ב-19 בספטמבר 1942. על הגירושים היה אחראי איינזצקומנדו לוקסמבורג שפעל בכפוף למשרד הראשי לביטחון הרייך (RSHA). ארגון השילוח וביצועו היו בדרך כלל באחריות אוטו שמאלץ, ראש המדור לענייני יהודים באיינזצקומנדו של הסיפ"ו (משטרת הביטחון, SIPO) והאס-דה (SD) בלוקסמבורג – שני גופים שפעלו תחת המשרד הראשי לביטחון הרייך. רשימת המיועדים לגירוש הועברה למחלקה במִנהל האזרחי שעסקה בהחרמת רכוש המגורשים ומכירתו.
אלפרד אופנהיימר, ראש המועצה היהודית בלוקסמבורג, העיד בתחילת משפט אייכמן, ב-1960, כי הודעות על הגירושים המתוכננים נמסרו לו, והוא העביר הודעות אלה לקהילתו:
האיינזצקומנדו של הסיפ"ו הודיע שהִנך נמצא ברשימת המיועדים לפינוי, ואנו רוצים לייעץ לך כדלקמן:
יש להביא צידה לארבעה ימים, ולכן אנו מכינים בשבילך חבילת אספקה שתסייע לך להסתגל בהתחלה במקום החדש. חבילה זו מסופקת על ידינו בלוקסמבורג ומכילה צורכי קיום לאדם: קילו קמח, חצי קילו ריבה, חצי קילו דייסת שיבולת שועל, שני קילו וחצי לחם, רבע קילו אטריות, רבע קילו אפונה, חצי קילו סוכר, נקניק אחד, קוביית מרק, מעט מלח, קוביית מרק, מיץ לימון, ירקות מיובשים, תכשיר דוחה חרקים, תרופות; ... יש לסמן את שִמכם על תיק הגב והמזוודה כדי למנוע טעויות זיהוי. ... מלבד בגדים, כל אחד יכול לקחת עִמו כרית, ושתי שמיכות צמר או שמיכת פוך אחת ושמיכת צמר אחת. ... לפני השילוח עליכם להתייצב במשרדי המשטרה והמזון, להודיע על הזימון ולהסדיר את נושא הרישום. כל אחד רשאי לקחת עִמו 50 רייכסמרק.
השילוחים יצאו לעתים בשעות הלילה. עקב כך היה על המגורשים לעבור המתנה ממושכת ביום, בנוסף לנסיעה הלילית ליעד בלתי ידוע. בחלק מהגירושים היו עשרות יהודים, בני כל גיל, מתינוקות וילדים ועד זקנים בני תשעים ויותר. בתחנות שבהן עצרו המגורשים, הוחרם לעתים הרכוש המועט שהורשו היהודים המגורשים לקחת, או חלק ממנו.
מאוקטובר 1941 עד ספטמבר 1943 נשלחו יהודים מלוקסמבורג למזרח אירופה. בשמונה שילוחים גורשו כמעט 700 יהודים מלוקסמבורג. 95% מהמגורשים נרצחו בשואה. יהודים אחרים מלוקסמבורג נרצחו במדינות אחרות אליהן ברחו, או ששולחו מהן אל מחנות ההשמדה.
באזור הבניין שבו פעלה תחנת הרכבת ברובע הולריך בתקופת השואה, קיימים כיום מספר מיזמי הנצחה ליהודים שגורשו מהמקום אל מותם בתקופת השואה, וכן מיזמי הנצחה לתושבי לוקסמבורג הלא יהודים שגורשו ונרצחו בשל התנגדותם לשלטון הנאצי. מיזם אחד הוא חדר הנצחה ובו תצלומים, מודעות ומוצגים אחרים מתקופת השלטון הנאצי. מיזם נוסף, העומד בסמוך לבניין תחנת הרכבת, הוא לוח זיכרון לכלל המגורשים, בלי ציון לאומיותם או דתם. בסמוך ניצבת אנדרטה ועליה צלב ומגן דוד, להנצחת כלל המגורשים.
במאגר שמות קורבנות השואה באתר יד ושם ישנם מעל 20 מקורות - רשומות ארכיוניות ודפי עד – המנציחים יהודים מרובע הולריך בעיר לוקסמבורג שנרצחו בשואה.
לתצלום בית כנסת בלוקסמבורג שנהרס במצוות הנאצים בתקופת השואה, לחצו כאן.
לקריאה נוספת על יהודי לוקסמבורג בתקופת השואה, לחצו כאן.
ארכיון התצלומים של יד ושם 1567/40
