בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה הפעילו ארגונים יהודיים חוות ומרכזי הכשרה שנועדו להכשיר נוער יהודי במקצועות כפיים, מתוך אידיאולוגיה שהביעה התנגדות לבורגנות ושאפה לחזור לעבודת כפיים. בהפעלת החוות ביקשו היהודים להפריך את התעמולה הנאצית, לפיה היהודים הם נצלנים וטפילים שאינם מסוגלים לעבודה יצרנית.
עד ליל הבדולח סברו חלק מיהודי גרמניה כי שינוי במבנה המקצועי של היהודים עשוי להביא לשיפור ביחסה של הסביבה. גם לאחר ליל הבדולח המשיכו ההכשרות היהודיות בתחומי החקלאות ועבודת הכפיים, והפעם בעיקר כדי לסייע ברכישת מקצוע שימושי ליהודים שביקשו להגר מגרמניה וכך להגדיל את סיכויי היהודים לקבל ממדינות שונות אישור להגר אליהן.