העיר הקטנה שירווינט נמצאת במזרח ליטא, על גדות הנחל שירווינטה, כ-30 ק"מ מדרום-מזרח לעיר המחוז אוקמרגה (וילקומיר). בראשית המאה ה-20 היו בעיר כ-1,900 תושבים, מתוכם יותר מ-75% יהודים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה גורשו התושבים היהודים מהעיר אל רוסיה, ואחרי המלחמה שבו רק חלקם. הם הצטרפו ליהודים מווילנה, שהתיישבו בעיר בתקופת הכיבוש הגרמני, ונעזרו בארגון עזרה יהודי.
בין מלחמות העולם היו היהודים כמחצית מאוכלוסיית שירווינט. רוב יהודי העיר היו סוחרים ובעלי מלאכה. כמעט כל החנויות בעיר היו בבעלות יהודים, ורובן עסקו במסחר בעצים, בביגוד ובבשר. משפחות יהודיות מעטות התפרנסו מחקלאות, ועיקר פרנסתן באה מימי שוק. בעיר פעל בנק עממי יהודי שסייע לסוחרים, וכן מוסדות הסעד "ביקור חולים" ו"לינת צדק".
בעיר פעל בית ספר יסודי של רשת "תרבות", בו למדו כ-100 תלמידים יהודים. חלק מבוגרי בית הספר המשיכו את לימודיהם בגימנסיה העברית באוקמרגה. בעיר פעלו גם בית ספר ביידיש ושני "חדרים" – מוסדות לימוד תורה לילדים. בתצלום זה מופיעים ילדים, מורים ואנשי צוות של אחד מתלמודי התורה. תלמוד תורה זה נתמך על ידי ועדת עזרה שהקימו יוצאי שירווינט שהיגרו לארצות הברית וחיו בשיקגו, אילינוי.
חלק מהנוער היהודי בשירווינט היה ציוני וחלקו אנטי-ציוני, ובהתאם היו בעיר ספריה בעברית וספריה ביידיש. בשנות השלושים גברה תמיכת יהודי העיר במפלגות הציוניות. בעיר פעלו המפלגה הציונית הסוציאליסטית (צ"ס), והוועדה למען הקרן הקיימת לישראל, שיזמה פעילות תרבותית ענפה. עוד פעלו בעיר סניפים של תנועות הנוער השומר הצעיר, בית"ר ובני עקיבא. רבים מיהודי שירווינט היגרו מליטא, בעיקר לדרום אפריקה, ארצות הברית וארץ ישראל, ובעיר נותרו ערב המלחמה כ-700 יהודים.
ביוני 1940 נכבשה ליטא על ידי ברית המועצות וכעבור כחודש סופחה והפכה לרפובליקה סובייטית. חלק מהמפעלים והחנויות של היהודים הולאמו, כל המפלגות ותנועות הנוער היהודיות פוזרו, ומוסדות החינוך העבריים נסגרו.
עם פלישת הצבא הגרמני ביוני 1941 שרפו החיילים הגרמנים את שלושת בתי הכנסת בעיר. הם עזבו את העיר והתקדמו מזרחה, והשלטון במקום עבר לידי לאומנים ליטאים. אלה עצרו יהודים שנחשדו בקשר עם המשטר הסובייטי, שלחו אותם לאוקמרגה ושם רצחו אותם.
באוגוסט 1941 החלו שוטרים ליטאים ברציחות אקראיות של יהודים בעיר. בסוף אוגוסט רוכזו היהודים בגטו, וב-18 בספטמבר הועלו על משאיות והובלו ליער פיבוניה, מצפון לשירווינט, שם אולצו להתפשט, נרצחו בירי על ידי גרמנים וליטאים, והוטלו לבורות שנחפרו מבעוד מועד. יער פיבוניה היה אתר רציחתם של אלפי יהודים מהאזור, בהם אלפי יהודים מאוקמרגה. בין יהודי שירווינט שנרצחו בשואה היו רבני העיר אברהם אריה לייב גרוסבארד וממשיכו בתפקיד, זונדל קרוק.
ארכיון התצלומים של יד ושם 183GO2
