בינואר 1933, עם עלייתם לשלטון בגרמניה, החלו הנאצים בהוצאת היהודים מחיי הרוח, התרבות, הספרות, העיתונות והאקדמיה בגרמניה. בכך ביקשו לשרש את מה שכינו "ההשפעה היהודית המזיקה" ו"ניוון הרוח והתרבות הגרמניים" על ידי סופרים, משוררים, אמנים ומדענים יהודים. באפריל 1933 נקבע בחוק פיטורם של יהודים מהשירות הציבורי, בין השאר בתור מורים בבתי ספר, מרצים באוניברסיטאות וחוקרים במכוני מחקר. עוד לפני כן הפגינו סטודנטים גרמנים נגד מרצים יהודים באוניברסיטאות בגרמניה והחרימו את שיעוריהם. נאסר על יהודים ללמוד בבתי ספר ציבוריים ובאוניברסיטאות מעבר למכסה מצומצמת שנקבעה בחוק. בלחציה של אגודת הסטודנטים הנאצית, נשללה תמיכה בכספי ציבור מסטודנטים יהודים, ואלה גם סולקו מארגוני הסטודנטים.
מעל 5% מהעובדים, הפעילים והבעלים בענף ההוצאה לאור בגרמניה היו יהודים, בשעה שהיהודים היוו פחות מ-1% מאוכלוסיית גרמניה. לאחר עלייתם לשלטון סגרו הנאצים בתי הוצאה לאור ובתי דפוס בבעלות יהודים, או שהעבירו עסקים אלה לידי נוצרים, וכן החרימו ספרים של סופרים יהודים ואסרו פרסומם בעיתונים ובחנויות ספרים שלא השתייכו ליהודים.
ב-10 במאי 1933, בהוראתו של שר התעמולה יוזף גבלס ובנוכחותו, התקיים בכיכר האופרה בברלין (היום "כיכר בבל"), מול אוניברסיטת הומבולדט, טקס פומבי של שרפת "ספרות יהודית מזיקה". לקראת הטקס נבזזו עשרות אלפי ספרים, פרי עטם של מאות סופרים, מספריות סמוכות ומאוספים פרטיים. עשרות אלפי צופים נכחו בארוע שרפת הספרים. לאור זרקורים ולצלילי מוזיקה שרפו באותו לילה חברי המפלגה הנאצית, אנשי אס אה (פלוגות הסער של המפלגה הנאצית), מרצים וסטודנטים למעלה מ-20 אלף ספרים, רובם מאת מחברים יהודים והיתר – מאת לא-יהודים שנחשדו בכתיבה "ברוח יהודית" או באהדה ליהודים, ובהם סופרים קומוניסטים, סוציאליסטים, אנרכיסטים, ליברלים, פציפיסטים, בונים חופשיים, קתולים וסקסולוגים (כגון מגנוס הירשפלד היהודי).
בטקס הצהיר גבלס, באזני הקהל:
לא לניוון ולשחיתות מוסרית! כן להגינות ולמוסר במשפחה ובמדינה! אני משליך ללהבות את כתביהם של היינריך מאן, ארנסט גלזר, אריך קסטנר!
עידן האינטלקטואליות היהודית הקיצונית מסתיים כעת. ... האדם הגרמני העתידי יהיה לא רק איש הספר אלא גם איש האופי, ולמטרה זו אנו מבקשים לחנך אתכם. כאדם צעיר, להיות בעל האומץ להתמודד עם המבט חסר הרחמים, להתגבר על פחד המוות ולרחוש שוב כבוד למוות - זו משימת הדור הצעיר הזה. וכך עושים אתם היטב, בשעת חצות זו, בהשליככם ללהבות את רוח העבר הרעה. זה מעשה חזק, גדול וסמלי - מעשה שצריך לשקף את העתיד, למען ידע העולם - כאן שוקע הבסיס האינטלקטואלי של רפובליקת נובמבר [רפובליקת ויימר], אך מתוך הריסות אלה יעלה בניצחון עוף החול של רוח חדשה.
בין הסופרים והחוקרים שיצירותיהם נשרפו היו אלברט איינשטיין, זיגמונד פרויד, ולתר רתנאו (שר החוץ הגרמני בתקופת רפובליקת ויימר), תומאס מאן, ליון פויכטוונגר, ברתולד ברכט, היינריך היינה, קרל מרקס, אריך מריה רמרק, הוגו פרויס (מנסח חוקת ויימר), רוברט מוסיל, שטפן צווייג ויעקב וסרמן.
לאחר שרפת ספרים פומבית זו ארגנו סטודנטים טקסים פומביים של שרפות ספרים בעשרות ערים אוניברסיטאיות נוספות ברחבי גרמניה, בהן מינכן, ברסלאו (כיום וורוצלב), פרנקפורט, דרזדן והיידלברג (ב-18 במאי). חלק מארועי שרפת הספרים שודרו ברדיו בשידור חי.
גבלס החל לפקח על כל היבטי החיים התרבותיים והאינטלקטואליים בגרמניה. בדצמבר 1933 הוחרמו עשרות אלפי עותקים של יותר מ-1,000 כותרים וכן מכלול יצירתם של מספר סופרים. עד סוף 1934 הוחרמו יותר מ-4,000 פרסומים. נאסרה הדפסה, מכירה והפצה של מאות ספרים. כל כתב יד של ספר או מחזה היה צריך להיות מוגש למשרדו של גבלס כדי לזכות באישור פרסום.
לאחר השתלטותם על שידורי הרדיו באביב 1933, פנו הנאצים נגד העיתונות. מקס אמאן (Amann) ששירת עם היטלר במלחמת העולם הראשונה, מונה לנשיא לשכת העיתונות והוסמך לסגור כל עיתון. בעדותו במשפטי נירנברג אמר אמאן כי הנאצים ביקשו לחסל את כל עיתונות האופוזיציה. חופש העיתונות הוגבל. עיתונים יהודיים שפרסמו ידיעות על המתרחש, באופן שהצנזורה פירשה כביקורת על המשטר הנאצי, נסגרו, לעתים לתקופות ממושכות. עיתונים לא יהודים רבים הפסיקו לקבל מודעות מטעם עסקים יהודיים. עיתון לא יהודי שבו פורסם לעג לשר התעמולה ב-1934 – הופסקה הופעתו, ועורכו פוטר על ידי גבלס ונשלח למחנה ריכוז.
במרס 1934 אסר גבלס על היהודים לעסוק בספרות, עיתונות, רדיו, מוזיקה, תאטרון, קולנוע וכל אמנות פלסטית (ציור, רישום, פיסול ועיצוב). בספטמבר 1935 נאסר בצו לשכת העיתונות למכור עיתונים יהודיים ברחוב. לאחר ליל הבדולח, בנובמבר 1938, אסר הגסטפו על הוצאה לאור של עיתונים יהודיים רבים, ואף עצר וחטף עובדי מערכות עיתונים. בסוף 1938 חוסלו ההוצאות לאור היהודיות בגרמניה. בתקופה זו הכריזה הכותרת הראשית בעיתון המרכזי של הסטודנטים הנאצים: "המטרה הושגה! לא עוד יהודים באוניברסיטאות גרמניות."
הגבלת חופש הביטוי, הסילוק ממקומות העבודה וההשכלה, וארועי השנאה והאלימות הנאציים בשנים אלה הביאו אנשי רוח ומדע רבים, יהודים ולא-יהודים, מתנגדי הנאצים, להגר מגרמניה. רבים ממתנגדי הנאצים, לא-יהודים במוצאם, נקטו מה שכינו "הגירה פנימית": הם הפסיקו את הפעילות האמנותית, התרבותית והמחקרית, והורידו פרופיל ציבורי עד תום תקופת המשטר הנאצי. חלקם הפסיקו לבקר את המשטר, מחשש לחייהם, וחלקם אף הצליחו להמשיך לפרסם את יצירותיהם, אם כי בשמות בדויים ובחסות אנשי קשר שהביאו את יצירותיהם לדפוס או להפקה מוזיקלית או קולנועית.
ארכיון התצלומים של יד ושם 136DO3
