אחרי מלחמת העולם הראשונה ופירוק האימפריה האוסטרו-הונגרית, סופחה העיר ברגסס שבהונגריה לצ'כוסלובקיה, וצ'כוסלובקיה החליפה את שמה לברהובו. בברהובו חיו כ-6,000 יהודים – כמעט שליש מאוכלוסיית העיר. הקהילה היהודית בעיר היתה אורתודוקסית, והחזיקה בית ספר יסודי, תלמוד תורה, ישיבות ואגודות תורניות. עם זאת, רבים מיהודי העיר היו מודרניים בהשוואה ליתר הקהילות היהודיות באזור, ודיברו הונגרית ולא יידיש. רבים מהם עסקו ברפואה, משפטים ופיננסים. ביניהם היו פקידים ואנשי רוח, סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה הפעילה אגודות חברתיות ואגודות רווחה רבות, בהן מספר אגודות נשים. יהודי העיר הקימו וקיימו סניפים של מפלגות המזרחי, הרוויזיוניסטים, הציונים הכלליים והמפלגה הקומוניסטית.
הציונות הגיעה לברהובו בשנות העשרים. תנועת הצופים הציונית-חלוצית "השומר קדימה", שחניכיה ומדריכיה מופיעים בתמונה זו, היתה הראשונה לאגד נוער יהודי בברהובו. "השומר קדימה" נוסדה בשנות העשרים המוקדמות, והיו לה מאות חברים ועשרה סניפים ברחבי צ'כוסלובקיה, בעיקר במזרח המדינה, באזורי הגבולות עם הונגריה ורומניה. אחד מסניפיה היה בברהובו. בשנת 1928 התכנסה ועידת "השומר קדימה" הכללית בברהובו. מנהיג "השומר קדימה", בלה גרוס (שלימים נספה בשואה), היה ציר באחד הקונגרסים הציוניים שהתקיימו בין מלחמות העולם. משורותיהם של חברי "השומר קדימה" בברהובו הוקמה תנועת הנוער "הנוער הציוני". עוד פעלו בעיר סניפים של תנועות בית"ר, הפועל המזרחי והשומר הצעיר (שסניפה בברהובו נוסד ב-1933). משורות בית"ר ברהובו יצאו שני מפקדים ארציים של בית"ר בצ'כוסלובקיה ושני חברים בהנהגה העולמית של תנועת בית"ר. בשנות השלושים כבר היו רוב בני הנוער היהודים בברהובו פעילים בתנועות הנוער הציוניות.
תנועות הנוער הציוניות בברהובו קיימו צעדות בעיר מעת לעת. בימי חנוכה ערך סניף "השומר קדימה" הצגת חובבים גדולה באולם הגדול בברהובו, וסניף בית"ר ערך הצגה בערבי פורים. בסוף שנות השלושים ארגנו "השומר קדימה" ובית"ר ערב הופעות משותף בברהובו.
ב-1928 התקיימו דיונים בין תנועת "השומר קדימה" לבין בית"ר, בנסיון לחלק את הפעילות בין התנועות: התכנון היה שבית"ר תמקד את פעילותה בקרב צעירים מגיל 18 ומעלה, ו"השומר קדימה" יפעל בקרב צעירים יותר, כגון אלה שבתמונה זו. הדיונים הגיעו לכלל הסכם, אך ההסכם לא יצא לפועל, ובית"ר החלה לפעול בקרב כל שכבות הגיל בצ'כוסלובקיה. לאחר שנים ספורות הפכה "השומר קדימה" בצ'כוסלובקיה לחלק מתנועת הנוער "השומר הצעיר".
בנובמבר 1938 אילצו גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית את צ'כוסלובקיה לוותר על שטחים לטובת הונגריה, ב"בוררות וינה הראשונה". ברהובו שבה לשלטון הונגריה, וההונגריים שינו את שמה לברגסס. יהודי העיר קראו לעירם ברהובו, וכך קראו לה גם יוצאי הקהילה לאחר השואה.
החוקים ההונגריים האנטי-יהודיים נאכפו באזור המסופח בחומרה גדולה יותר משנאכפו בהונגריה עצמה. הפעילות הציונית פחתה, שכן רוב הפעילים והמדריכים גויסו לעבודות כפיה בשורות צבא הונגריה או שנאלצו להימלט מהעיר. מעט הפעילויות שהצליחו חניכי תנועות הנוער היהודיות בברהובו להמשיך לקיים, היו טיולים בסביבות העיר, פעילויות בבית הכנסת ופעילות בהכשרות המעטות שעדיין התקיימו.
משנת 1940 גויסו גברים יהודים רבים מברהובו ל"שירות העבודה ההונגרי" – עבודות כפייה במסגרת צבא הונגריה. הם אולצו לעזוב את ברהובו והוצבו לשירות ברחבי הונגריה.
בקיץ 1941 הכריזו שלטונות הונגריה שיהודים רבים מברהובו רבות הם חסרי נתינות, כי אלה לא יכלו להוכיח שיש להם אזרחות הונגרית. משפחות שלמות גורשו לאוקראינה שהיתה תחת כיבוש גרמני, והמגורשים נרצחו בסוף אוגוסט 1941 בקמנץ-פודולסקי.
משנת 1942 נשלחו רוב המגויסים היהודים ב"שירות העבודה", לחזית המזרחית באוקראינה, ורבים מהם נספו, בהם רבים מהגברים היהודים מקהילת ברהובו.
במרס 1944 נכבשה ברהובו על ידי הגרמנים. באותה עת, לאחר הגיוסים והגירושים, נותרו בעיר כ-3,600 יהודים בלבד - רובם נשים, זקנים וילדים. בעיר הוקם גטו, ובמאי 1944 גורשו רוב יהודי העיר לאושוויץ. עם הגעתם לאושוויץ הונצחו רבים מהם באלבום אושוויץ, העדות המצולמת היחידה לתהליך הרצח ההמוני במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. התמונות צולמו בידי אנשי אס-אס. בתצלומים נראית הגעתם למחנה של יהודי הונגריה מאזור קרפתו-רותניה. רבים מהם הגיעו מגטו ברהובו, שהיה נקודת איסוף ליהודים ממספר עיירות קטנות.
פחות מאלף מתוך כ-6,000 יהודי ברהובו שרדו בשואה. לאחר המלחמה עלו כמחציתם לארץ ישראל.
מאות תצלומים מחיי הקהילה והנוער הציוני בברהובו שרדו, וחלקם פורסמו בספר זיכרון לקהילת ברהובו שיצא לאור בישראל ב-1989.
כיום העיר נמצאת באוקראינה ושמה ברגובה.
ארכיון התצלומים של יד ושם 4467/3
