בראשית שנות הארבעים היו בעיירה דונסרדהיי (Dunaszerdahely) שבהונגריה כ-2,600 יהודים – כמעט מחצית מכלל התושבים בעיר. הם קיימו קהילה אורתודוקסית ורובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. היו בהם גם בעלי בתי חרושת ובעלי בנקים.
בשנת 1940 גויסו רבים מיהודי העיירה לעבודת כפייה בצבא הונגריה. הצבא החרים בניינים של הקהילה היהודית, ובהם בית הספר ותלמוד התורה, כדי לשכן עובדי כפייה.
דונסרדהיי היתה תחנת מעבר לפליטים יהודים שנמלטו מסלובקיה החל משנת 1942, עת החל גירוש יהודי סלובקיה. בדונסרדהיי קיבלו מסמכים מזויפים וסיוע במציאת מקומות מסתור בהונגריה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. לאחר יומיים נכנסו לדונסרדהיי יחידות אס-אס. הן פיזרו את מוסדות הקהילה היהודית ובעיירה הוקמה מועצה יהודית. ב-10 במאי פורסם צו להקמת גטו בדונסרדהיי. נוסף על יהודי העיירה רוכזו בגטו יהודים מ-72 ישובים במחוז קומרום ושוכנו בבית הכנסת הגדול. קציני משטרה חקרו את תושבי הגטו בעינויים בניסיון למצוא חפצי ערך מוסתרים.
ב-5 ביוני גויסו הגברים היהודים בדונסרדהיי לעבודת כפייה ובגטו נותרו רק נשים, ילדים וקשישים. ב-8 ביוני רוכזו תושבי הגטו בבית הכנסת הגדול ובבניינים סמוכים, וגורשו לאושוויץ בשני טרנספורטים שיצאו ב-13 וב-15 ביוני, טרנספורט בו צולמה תמונה זו.
ממאי עד יולי 1944 גורשו 438,000 מיהודי הונגריה למחנות השמדה, בעיקר לאושוויץ, שם הומתו רובם בתאי הגזים מיד עם הגעתם.
ארכיון התצלומים של יד ושם 5816/3
