עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה היו בווירצבורג שבמדינת בווריה כ-2,000 יהודים - כ-2% מאוכלוסיית העיר. כשני שלישים מיהודי העיר עסקו במסחר ברחבי המחוז. הם תמכו בארגוני צדקה רבים, והתנועות הציוניות, ובכללן תנועות הנוער, היו פעילות בעיר.
מראשית השלטון הנאצי הותקפו יהודי העיר וסבלו נזקים בגוף וברכוש. בליל הבדולח ספגו יהודי העיר מכה קשה, כש-300 מהם נשלחו למחנות ריכוז. בהדרגה הגיעו לעיר כ-1,400 יהודים שנמלטו או גורשו מיישובים אחרים בגרמניה.
לקראת ביצוע "הפתרון הסופי" גורשו לעיר יהודים מעיירות בסביבתה. בסוף 1941 גורשו כ-1,200 מיהודי וירצבורג לגטו ריגה שבלטביה. במהלך השנה הבאה גורשו כמעט כל יתר היהודים מהעיר למחוז לובלין בפולין ולגטו טרזין בצ'כיה.
ב-17 ביוני 1943 גורשו 64 מהיהודים שעוד נותרו בעיר. שבעה מהם גורשו לגטו טרזין ו-57 גורשו לאושוויץ. מסמך זה הוא מכתב מהגסטפו לראש העיר וירצבורג: הגסטפו מצהיר על שליחת טופס מס ההכנסה של קלרה בלכנר, אחת המגורשות, לראש העיר, ומבקש אישור על קבלת המסמך. זאת כנראה במסגרת הליכי החרמת רכושה של בלכנר. ככל הנראה הגיעה בלכנר לווירצבורג לאחר שגורשה מאחת העיירות שבסביבה, קניגסהופן או טראפשטט. קלרה מכונה במסמך זה קלרה-שרה, כיוון שמסוף שנות השלושים ואילך אולצה כל יהודיה גרמניה להוסיף לשמה את השם "שרה", על מנת לזהותה כיהודיה.
לאחר גירושים אלו נותרו בווירצבורג 29 יהודים בלבד. יהודים אלו היו מוגנים מגירוש עקב היותם נשואים לארים.
ארכיון התצלומים של יד ושם 1350
