העיר יאשי שברומניה היתה מרכז פעילות אנטישמית. עוד ב-1923 הוקמה בה "הליגה להגנה לאומית נוצרית" בראשות אלכסנדרו קוזה, וממנה צמח ב-1930 "משמר הברזל" הלאומני והאנטישמי, שחבריו כונו "לגיונרים". בשנה זו היו ביאשי מעל 35,000 יהודים.
בספטמבר 1940 עלה יון אנטונסקו לשלטון ברומניה, וביאשי החלו רדיפות מאורגנות של יהודי העיר. בנובמבר נהרסו שניים מבתי הכנסת בפקודת אנשי "משמר הברזל".
בעת "מרד הלגיונרים" בינואר 1941, כשהתחוללו פרעות ביהודי בוקרשט, שיחדו ראשי הקהילה היהודית את ראשי "משמר הברזל" ביאשי וכנראה הודות לכך לא בוצעו פרעות ביהודי יאשי בתקופה זו, אם כי בתקופה זו פינו הרומנים אל יאשי יהודים שגרו בכפרים ועיירות סביב יאשי, ומספר היהודים ביאשי גדל לכ-51,000.
ביוני 1941, ערב פלישת רומניה לברית המועצות, רוכזו ביאשי יחידות צבא רומניות וגרמניות. המתח בין לא-יהודים ליהודים בעיר גבר. הופצו שמועות שיהודים אותתו למטוסי הסובייטים שהפציצו את העיר. בעקבות זאת החלו ב-28 ביוני חיילים רומנים וגרמנים, שוטרים ותושבים רבים לפרוע ביהודי יאשי. אלפי יהודים נרצחו בבתים וברחובות. אלפים נעצרו ורוכזו בחצר מפקדת המשטרה ביאשי. למחרת ירו חיילים רומנים ברבים מבין אלפי יהודים אלה. כ-4,300 מהניצולים וכן יהודים אחרים שנעצרו בעיר הועלו לקרונות משא סגורים והוסעו מהעיר לשני יעדים: קלרש (Cãlãraşi) וטרגו פרומוש (Târgu Frumos). כ-2,600 מהם נחנקו או גוועו בצמא, כפי שהעיד אנדריי קאלאראשו, ניצול הפוגרום.
ב-2 ביולי 1941 דיווחה המשטרה לאנטונסקו כי יותר מ-8,000 יהודים נרצחו ביאשי וברכבות שיצאו ממנה. בית משפט שדן את פושעי המלחמה הרומנים ב-1948 קבע שנרצחו יותר מ-10,000 יהודים.
ארכיון התצלומים של יד ושם 1214/2
