מרדכי רומקובסקי, ראש היודנראט בלודז' שבפולין, דגל במדיניות "עבודה כדרך להצלה", שבבסיסה העיקרון שיהודים רבים ככל האפשר יעבדו בתעשיות גרמניות כדי שהגרמנים יימנעו משילוחם להשמדה.
רומקובסקי נולד בכפר אילינו (Ilino) שממזרח למוסקווה, רוסיה. בגיל צעיר השתקע בלודז' והיה סוחר ועסקן ציבור. הוא היה מנהל בית יתומים יהודי בהלנובק (Helenowek) שבלודז' ובשנת 1937 נבחר להנהלת הקהילה היהודית בלודז'.
ערב מלחמת העולם השנייה הייתה לודז' העיר השנייה בגודלה בפולין. היו בה כמעט רבע מיליון יהודים, כשליש מאוכלוסייתה. כמעט מחציתם התפרנסו ממלאכה ומתעשייה, בייחוד בענף הטקסטיל. הקהילה היהודית בלודז' קיימה בתי ספר משגשגים וחיי קהילה ותרבות תוססים.
בספטמבר 1939, עם כיבוש לודז' על ידי הגרמנים, נלקחו יהודים רבים בלודז' לעבודת כפייה. רומקובסקי היה מאנשי ההנהגה המעטים שלא עזבו את העיר. באוקטובר מונה על ידי הגרמנים לראש הקהילה והיה כפוף למִנהַל הגטו הגרמני בראשות הנס ביבוב. רומקובסקי מינה הנהגה יהודית (יודנרט) אך בנובמבר, עם סיפוח לודז' לוורתגאו (מערב פולין שסופח לגרמניה), נרצחו חברי היודנרט וכן פעילי ציבור ומשכילים יהודים רבים אחרים. יהודי העיר נושלו מעסקיהם וסומנו בטלאי צהוב. בתי הכנסת בעיר הועלו באש.
בדצמבר החל גירוש יהודים מלודז' אל הגנרלגוברנמן (אזור הממשל האזרחי הגרמני במרכז פולין). עשרות אלפי יהודים גורשו – כשליש מיהודי לודז'. הגירוש הופסק עקב התנגדות מושל הגנרלגוברנמן, הנס פרנק.
בפברואר 1940 החלה הקמת גטו לודז'. יהודי העיר אולצו לעבור לגטו תחת מסע טרור בו נרצחו מאות מהם. ב-1 במאי נחתמו שערי הגטו ובתחומי הגטו נכלאו כל היהודים שנותרו בלודז' – כ-170,000 נפש. הם סבלו רעב, קור, צפיפות ומחלות, וחמישית מהם נספו עקב התנאים.
השלטונות הגרמניים העניקו לרומקובסקי סמכויות נרחבות בניהול הגטו, כולל חלוקת מזון, שירותי תברואה, דיור, מינוי בעלי תפקידים ועוד. לרשותו הועמד שירות הסדר היהודי (כוח כמו-משטרתי אך נטול נשק חם). השלטונות הגרמניים ראו בגטו מאגר כוח עבודה זול והטילו על רומקובסקי לארגן מפעלי ייצור (רסורטים) בהם ייצרו יהודי הגטו תוצרת למען תעשיית המלחמה הגרמנית ולמען רווחים למִנהל הגטו. רומקובסקי ראה במפעלים אלה דרך להתגבר על האבטלה והרעב המחמיר בגטו.
מראשית 1942, כשהחלו הגרמנים לשלוח את יהודי לודז' מהגטו למחנות השמדה, טען רומקובסקי שהעבודה היא דרך להישרדות, כי העובדים ניצלו – באופן זמני, לפחות – משילוח למחנות. ואכן, עשרות אלפי יהודים עבדו בגטו גם אחרי האקציות הגדולות של 1942.
בקיץ 1944 חוסל הגטו וכמעט כל היהודים שעדיין נותרו בו - 65,000 יהודים שנותרו מתוך 204,000 תושבי הגטו - בהם רומקובסקי, נשלחו להשמדה במחנות אושוויץ וחלמנו. אחרי חיסול הגטו בקיץ 1944 הושארו בו כ-1,000 יהודים כדי למצוא רכוש יהודי ולהעבירו לרשויות הגרמניות.
הצבא האדום שחרר את לודז' בינואר 1945. מגטו לודז' שרדו בין 7,000 ל-10,000 יהודים.
ארכיון התצלומים של יד ושם 36FO1
