הזמנת ביקור
חנות
אירועים
תרום ליד ושם
אנשי שירות העבודה של הרייך (Reichsarbeitsdienst) ואנשי אס-אס צופים באיש אס-אס היורה ביהודי בוויניצה, אוקראינה, ביולי 1941, על סף בור ובו יהודים שנורו. בחודשי הכיבוש הראשונים נרצחו בוויניצה אלפי יהודים.
ויניצה שוכנת במערב אוקראינה, כ-260 ק"מ מדרום-מערב לבירה קייב. קהילה יהודית התקיימה בוויניצה עוד מתחילת המאה ה-16, אך נפגעה קשה בתקיפות כנופיותיו של בוגדן חמיילניצקי ובעלי בריתו הטטרים במאה זו וכן בתקיפותיהם של ההיידמקים (הקוזקים) במאה ה-18. בסוף המאה ה-18 הפכה העיר לחלק מהאימפריה הרוסית ובסוף המאה ה-19 היו בעיר מעל 11,000 יהודים – יותר משליש מתושבי העיר. הקהילה היהודית החזיקה בית חולים, בית מחסה לעניי הקהילה ותלמוד תורה, ובעיר פעלו סניפים של מפלגות ציוניות ושל מפלגת הבונד. עם זאת, בניסיון המהפכה הכושל של 1905 נרצחו מספר יהודים בעיר בפוגרום; בקרבות שליוו את לידתה של ברית המועצות לאחר מלחמת העולם הראשונה נפגעו יהודים רבים על ידי הצדדים הלוחמים, ורכושם ועסקיהם נבזזו; ועם הקמת ברית המועצות אסרו הרשויות הסובייטיות על פעילותם של ארגונים פוליטיים וחברתיים יהודיים.
תחת השלטון הסובייטי השתנה המבנה התעסוקתי של היהודים בעיר: מסוחרים, עובדי מלאכות כפיים ובעלי עסקים זעירים, הפכו רבים מהם לפקידי השלטון ולעובדי תעשיה. במקביל פרחה תרבות היידיש בעיר. פעלו בה בתי ספר ביידיש, ותיאטרון ומקהלה, גם הם ביידיש. בשנות השלושים פורסם בוויניצה עיתון פועלים ביידיש, ואחת מתחנות המשטרה בעיר הופעלה ביידיש. ערב מלחמת העולם השניה חיו בעיר מעל 33,000 יהודים – מעל שליש מאוכלוסיית העיר.
עם פלישת גרמניה למערב פולין, בספטמבר 1933, הגיעו לוויניצה פליטים יהודים רבים שברחו מפולין. ב-22 ביוני 1941 תקפה גרמניה את ברית המועצות ועד אוקטובר 1941 נכבשה כמעט כל אוקראינה. יחידות הרצח ההמוני איינזצגרופן C ו-D שנעו עם הצבא הגרמני וכן יחידות אס-דה (שרות הבטחון של האס-אס) רצחו מאות אלפי יהודים ורבבות אזרחים אחרים שנחשדו כי הם קומוניסטים או פקידי השלטון הסובייטי. ברציחות סייעו שוטרים גרמנים ואוקראינים, וכן יחידות צבא גרמניות.
איינזצגרופה C בפיקודו של ד"ר אוטו ראש מנתה כ-1,000 איש ונעה באוקראינה מזרחה, עם התקדמות הצבא הגרמני. בשבועות הראשונים רצחו אנשיה בסיוע אוקראינים את הגברים היהודים בעיירות ובכפרים טרנופול, דוברומיל, סמבור, ויניצה, ז'יטומיר, בילייה-צ'רקוב, בוגוסלב, באבי יאר, אומן, לובני ועוד.
את ויניצה כבשו הגרמנים ב-19 ביולי 1941. לפני כן הצליחו כ-17,500 מבין יהודי העיר לברוח מזרחה לעומק ברית המועצות עם הצבא האדום הנסוג. הגרמנים מינו מועצה יהודית וציוו על היהודים לענוד סרט זרוע ועליון מגן דוד, לשם זיהוים. רכושם של היהודים שנותרו בעיר הוחרם, הם רוכזו במספר מקומות בעיר והוטלו עליהם עבודות כפיה. בסוף יולי נרצחו בבית הקברות בוויניצה מאות יהודים. עד ספטמבר נרצחו כאלף יהודים, ובספטמבר 1941 נרצחו עוד כ-2,000 מיהודי העיר. עד קיץ 1942 נרצחו רוב היהודים שנותרו בעיר. כאלף יהודים נותרו בחיים בזכות היותם בעלי מקצוע חיוניים ועובדים בשירותים חיוניים בעיר. הם הועברו למחנות לעבודת כפיה בוויניצה ובז'יטומיר. רובם נרצחו באביב-קיץ 1942. מעטים מהם שרדו כעובדי כפיה עד שחרור ויניצה במרס 1944.
המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם מקיים פרויקט (באנגלית) לחקר אתרי הרצח בשטחי ברית המועצות, במסגרתו נחקרו קורותיהם של יהודי ויניצה ורציחתם.
ארכיון התצלומים של יד ושם 2626/4