בין מלחמות העולם התגוררו במינסק, בירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית, כ-71,000 יהודים – כ-30 אחוזים מתושביה. רבים מהם היו בכירים ומשתתפים פעילים במשטר הקומוניסטי. היו בהם בעלי מלאכה ופועלים, לצד פקידים במוסדות המשטר הסובייטי. בשנות העשרים פעלו בעיר מוסדות חינוך ביידיש, מחלקה ללימודי יהדות באוניברסיטה וסמינר להכשרת מורים לבתי ספר יסודיים ביידיש. עוד פעלו במינסק תיאטרון יהודי ממלכתי ביידיש ומקהלה יהודית, ויצאו לאור עיתונים, כתב עת ספרותי וספרים ביידיש. ערב מלחמת העולם השנייה פירק השלטון הקומוניסטי מוסדות קהילה יהודיים, פירק את סניף הבונד, אסר על פעילות ציונית וחיסל את רוב פעילות התרבות והחינוך ביידיש. לאחר כיבוש מערב פולין על ידי גרמניה בספטמבר 1939, הגיעו למינסק אלפי פליטים יהודים מפולין.
ב-28 ביוני 1941, שישה ימים לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות, נפלה מינסק בידי הגרמנים. יהודים מעטים הצליחו לברוח מזרחה לפני כיבוש העיר. כל היהודים בעלי המקצועות החופשיים הוצאו להורג – 3,000-2,000 איש. נעשה מפקד של היהודים, ממנו עלה שבמינסק יש 85,000-75,000 יהודים, יהודים מעיירות הסביבה רוכזו במינסק, והוטלה חובת הטלאי הצהוב.
ב-19 ביולי הצטוו היהודים להיכנס לגטו. באוגוסט הוקם הגטו ומיד נחטפו בין 5,000 ל-15,000 גברים בני 45-15, כביכול לעבודה. כעבור חודשים מספר נודע שהם נרצחו בירי. בגטו התגוררו שתיים-שלוש משפחות בחדר. אלפים חיו בין הריסות ובבתים ללא רצפות וחלונות, וניזונו מ-150 גרם לחם ומנת מרק מימי ביום.
ב-7 בנובמבר כיתרו הגרמנים אזור בגטו, הוציאו את כל תושביו ורצחו אותם בבורות. אקציה דומה בוצעה ב-20 בנובמבר ברחובות אחרים. בשתי האקציות נרצחו בין 17,000 ל-23,000 יהודים. אקציות אלו נועדו לפנות מקום בגטו ליהודים שגורשו מגרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה. בחורף 1942-1941 גבר הרעב בגטו ופרצו בו מגפות. עשרות מתו כל יום ונקברו בקברי המונים.
בחודש זה הובאו למינסק כ-7,000 יהודים מגרמניה ומאוסטריה, שכונו "יהודי הרייך". הם שוכנו ב"גטו יהודי הרייך" שכינויו היה גם "גטו המבורג". עד אוקטובר 1942 הגיעו למינסק כ-9,500 יהודים מווינה וכ-19,000 יהודים מגטו טרזין. רובם נרצחו במלי טרוסטינץ עם הגעתם. רובם נרצחו בירי אל תוך בורות שהוכנו מראש, ומיעוטם נרצחו במשאיות גז בדרך למלי טרוסטינץ ונקברו במקום עם הגעת המשאיות. רק עשרה מיהודי הרייך ששולחו למינסק שרדו בשואה.
אלפים מיהודי הגטו היו יוצאים בצוותים לעבודות כפייה. מינסק הייתה מרכז כלכלי חשוב שהיה תלוי במידה רבה במומחים יהודים, בייחוד עקב העלות הנמוכה של העסקתם והמחסור בידיים עובדות. בוקר-בוקר היו אלפי יהודים מתייצבים בטורים ולאחר בדיקה יוצאים בקבוצות לעבודה מחוץ לגטו. יהודים הועסקו במינסק במפעלים ובבתי מלאכה, בבתי חרושת, בחברות תעשייה גרמניות ובחברות בנייה; היו שעבדו במשרדים.
במרס 1942 נרצחו באקציה בין 5,000 ל-7000 יהודים. האקציות נמשכו באפריל ובמאי. ב-28 ביולי נרצחו באקציה 6,500-6,000 מיהודי מינסק ו-3,500-3,000 יהודים גרמנים, שנחנקו למוות במשאיות גז מוסוות לאחר שהוטעו לחשוב שיוסעו בהן למקומות עבודתם.
באוגוסט נותרו בגטו 11,000 יהודים, רובם עובדים שנשארו בימי האקציה במקומות עבודתם בגטו ומחוצה לו. באביב 1943 החל חיסול הגטו. בתחילה נרצחו מחוסרי העבודה, ילדים, זקנים, חולים מאושפזים ורופאים. ביוני החל חיסול קבוצות העבודה. בספטמבר גורשו 3,000 יהודים ללובלין ולמחנה ההשמדה סוביבור, ובגטו מינסק נותרו כ-2,000 יהודים. ב-21 באוקטובר כותר גטו מינסק והיהודים הועלו על משאיות והובלו אל מותם בירי. לאחר מכן סרקו אנשי אס-אס את בתי הגטו והשליכו לתוכם רימונים כדי לחסל את המסתתרים.
מאות יהודים הצליחו לצאת מהגטו ליערות. הם הקימו יחידות פרטיזנים ובאביב 1943 הוקם ביערות נאליבוקי (Naliboki) מחנה משפחות בו שהו כ-650 יהודים בראשות שלום זורין (Zorin). יחידת ילדים מורי דרך הגיעה לגטו מספר פעמים, כולל באוקטובר 1943, לאחר שהגטו חוסל. בעזרתם הגיעו למחנה ביער כ-90 יהודים ששרדו במסתורים. כ-10,000 יהודים ברחו ליערות מגטו מינסק. כמעט מחציתם שרדו.
עם שחרור מינסק ב-3 ביולי 1944 על ידי הצבא האדום, נמצאו בה במחבוא 13 יהודים.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 4613/218
