תכנן את הביקור שלך ביד ושם

יד ושם פתוח לקהל הרחב, ללא תשלום. כל הביקורים ביד ושם חייבים להיות משוריינים מראש

חדש ביד ושם:
חוויה אורקולית בבקעת הקהילות
תיאטרון "לגעת בזיכרון"

תלמידים ומורים במחנה העקורים יגר קאסרנה, פברואר 1948

תלמידים ומורים במחנה העקורים יגר קאסרנה בקאסל, בשטח הכיבוש האמריקני של גרמניה. לאורך 1947 ו-1948 היו במחנה כ-2,400 עקורים. המחנה נסגר ביוני 1949. לאחר מכן התגוררו בו יחידות צבא אמריקניות ששהו בגרמניה.

תעודת בית הספר ביגר קסרנה שקיבל התלמיד שרגא פייבל ריקובר בן ה-14.

מחנה העקורים יגר קאסרנה (Jaeger Kaserne, בגרמנית - "מחנה רובאים") שכן בעיר קאסל, בשטח הכיבוש האמריקני בגרמניה, ליד פארק שנפלד (Schönfeld Park). לאורך 1947 ו-1948 היו במחנה כ-2,400 עקורים. חלקם היו עקורים ששרדו בתקופת המלחמה על ידי בריחה מזרחה לעומק ברית המועצות, עם התקדמות הצבא הגרמני, ולאחר השואה עברו לפולין וגרמניה. חלקם שרדו בשטחי הכיבוש הנאצי בתקופת השואה.

אחד הילדים שהגיעו למחנה העקורים ביגר קאסרנה לאחר השואה היה שרגא ריקובר. שרגא ובני משפחתו היו בשטחי הכיבוש הנאצי בפולין ב-1939. הם הועברו לביאליסטוק ומשם למעמקי ברית המועצות. רבים מבני משפחתו של שרגא נרצחו בשואה. אביו, סבו וסבתו נספו בקור ובמחלות בסיביר. רק שרגא ואמו שרדו. רוב הזמן שרד שרגא לבדו, שכן אמו נאלצה לעבוד למחייתם.

בתום המלחמה שבו שרגא ואמו לפולין. לאחר שנה עברו בנתיבי "הבריחה" לגרמניה והגיעו ליגר קאסרנה. סיפר שרגא:

עברנו לעיר גדולה בגרמניה בשם קאסל ושיכנו אותנו במחנה בשם "יגר קאסרנה".

קיבלנו בית מגורים במקום. חדר אחד בלבד עם שכנים נחמדים. בחוץ מול הבית היה רמקול שהשמיע חדשות של המחנה וגם חדשות על הנעשה בארץ ישראל. הלכתי לבית הספר בפעם הראשונה בחיי, בגיל 11. למדנו עברית וכל מה ששייך לבית ספר יסודי. התקדמתי יפה מאד בלימודים. תוך שנה סיימתי שתי כיתות. היתה לי חברה טובה בבית הספר, ילדה בת גילי שהתקדמה כמוני, וכל פעם עלינו יחד כיתה. בסיום שנת הלימודים קיבלתי תעודת סיום של שנת הלימודים 1948/47. התעודה נמצאת אצלי עד היום כמזכרת מאותה תקופה.

משפחתו של שרגא התכתבה עם בני משפחה שהתגוררו מעבר לים. סיפר שרגא:

לקראת סיום שהותנו בגרמניה חגגתי את בר המצווה שלי. קיבלתי מהג'וינט תפילין. איש אחד לימד אותי להניח אותם וגם להתפלל. העלו אותי תורה (אז עוד לא ידעתי שאני כהן וקיבלתי עליה כישראל).

בבית הספר בו למדתי קיבלתי סידור תפילה עם הקדשה של אחת המורות (כנראה מתנדבת מארה"ב) והיא כתבה לי הקדשה "להתראות בארץ ישראל, מהמורה רחל" אך עד היום לא שמעתי ממנה.

את התצלום צילם יהודה דבוסיס (דביר), בתקופת שליחותו במחנות העקורים בגרמניה, בשנים 1947-8. דביר עלה בצעירותו מאוקראינה לארץ ישראל והיה מורה בבית המדרש למורים בירושלים. בשנים 1948-1947 היה דביר שליח המחלקה לחינוך בסוכנות היהודית ומנהל נושא החינוך במחנות שארית הפליטה בגרמניה ובאוסטריה. הוא צילם כיתות רבות במחנה העקורים ביגר קאסרנה וכן את סגל ההוראה, כולם עם אותו שלט:

בי"ס "תרבות" בקסל

"יגר-קסרנה" אדר ב' תש"ח

בשנה הבאה בירושלים הבנויה

רבות מהכיתות, וכן חברי סגל ההוראה, הצטלמו בתורות עם השלט.

במחנה יגר קאסרנה פעלו גם בית ספר יסודי מרשת "תרבות" וכן בית ספר יסודי מרשת החינוך הדתית-ציונית "יבנה" של תנועת המזרחי - אחד משלושה בתי ספר של רשת יבנה שפעלו באזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה. גם תלמידי בית הספר של "יבנה" הצטלמו באותה צורה. כל כיתה הצטלמה בתורה עם שלט עליו נכתב:

בי"ס יבנה

ביגר-קסרנה

אדר ב' תש"ח

להתראות במהרה

בארצנו הקדושה

מחנה יגר קאסרנה נסגר ביוני 1949. לאחר מכן התגוררו בו יחידות צבא אמריקניות ששהו בגרמניה. כיום משמש המקום מפקדה מחוזית של הצבא הגרמני (בונדסוור).

את התצלום מסרה ליד ושם אורה רפאל, בתו של הצלם יהודה דביר.

יד ושם, ארכיון התצלומים, 6536/13

תלמידים ומורים במחנה העקורים יגר קאסרנה, פברואר 1948

הפניה לאתר החדש