גם בעיצומה של מלחמת העולם השנייה הגיעו יהודים לארץ ישראל באופן חוקי. היו אלה יהודים שנכללו במכסת העולים המצומצמת שהבריטים התירו את כניסתה על פי "הספר הלבן". ביניהם היו נוסעיה של ספינה זו, ניאסה, שהגיעה מפורטוגל לארץ ישראל בפברואר 1944.
במאי 1939 פורסם "הספר הלבן" השלישי, שפירט את המדיניות הבריטית לגבי הגירת יהודים לארץ ישראל. בספר הלבן נקבע כי "בכל שנה מחמש השנים הבאות תורשה מכסה של עשרת אלפים עולים יהודיים". גם יהודים שנתפסו בעת נסיון עליה בלתי חוקי ("העפלה", "עלייה ב'") ונכלאו במחנות מעצר בארץ ישראל ומחוצה לה, שוחררו כאשר התאפשר להכלילם במכסת אישורי הכניסה לארץ ישראל ("סרטיפיקטים") בהתאם לתקנות הספר הלבן.
לפני השואה לא היו בפורטוגל יותר מאלף יהודים. משטרו של הדיקטטור הפורטוגלי אוליביירה סלזאר נמנע מלקלוט מהגרים זרים, עקב בעיות כלכליות וכן עקב החשש למתחים חברתיים ולחדירת רעיונות שאינם תואמים את "הרוח הלאומית". פורטוגל אף לא הוזמנה לוועידת אוויאן שהתקיימה ביולי 1938 בהשתתפות נציגי 32 מדינות, ובה נדונה שאלת קליטתם של יהודים שביקשו להגר מגרמניה הנאצית. פורטוגל לא היתה יעד הגירה מועדף למהגרים יהודים מגרמניה הנאצית וממזרח אירופה, אף לא בתור מדינת מעבר בדרכם ליעדי הגירה אחרים. מדינות מערב אירופה האחרות, אמריקה וארץ ישראל היו יותר אטרקטיביות עבור מהגרים יהודים מבחינת הזדמנויות כלכליות ומקצועיות, וכן מבחינת הקִרבה התרבותית. רק אחרי שמדינות אחרות דחו את בקשותיהם של היהודים לוויזות מעבר, פנו פליטים יהודים בלב ולב אל פורטוגל.
ב-28 באוקטובר 1938 קבעה ממשלת פורטוגל שההשתקעות בפורטוגל אסורה על יהודים, אם כי לא מנעה מהם לעבור בה לצורך הגירה ליעד אחר. כל יהודי שביקש להיכנס לפורטוגל היה חייב להוכיח לרשויות הפורטוגליות שיש לו ויזה למדינה אחרת.
למרות המדיניות המוצהרת של ממשלת פורטוגל, שהסתייגה מכניסת יהודים למדינה, נתנו לעתים קונסולים פורטוגלים במדינות אירופאיות שונות אשרות שהיה בפורטוגל ליהודים שביקשו להגר ממרכז אירופה וממזרחהּ, וכן ליהודים עשירים שיכלו להוכיח כי ברשותם הון שדי בו כדי לקיים אותם ברווחה ואף לתרום למשק הפורטוגלי.
מלחמת האזרחים בספרד הקשתה על הגעת מהגרים ופליטים: זרם קיצוני בממשלו של פרנקו בספרד ביקש לספח שטחים מפורטוגל כדי ליצור את "ספרד הגדולה", ובתגובה הגבירה פורטוגל את הפיקוח על הגבול. סלזאר הקים את "משטרת ההגנה על המדינה" (Polícia de Vigilancia e Defeza do Estado; PVDE) שפיקחה על הגבולות ביתר תוקף. לא תמיד כיבדה המשטרה את האשרות שהציגו היהודים, ולעתים מנעה מיהודים בעלי אשרות להיכנס לפורטוגל. גישה זו רוככה לאור הסיוע שהגישו ארגונים יהודים למהגרים - בעיקר היצ"ם (HICEM), ארגון סיוע להגירה יהודית. ארגון זה לקח על עצמו אחריות על קיומם של יהודים רבים בפורטוגל, בלא שאלה יהיו לנטל על משאבי האומה, עד הגירתם מהמדינה. כך היגרו אלפי יהודים לפורטוגל לאחר כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית ביוני 1940.
פרץ לשם (פריץ ליכטנשטיין) מההסתדרות הציונית, פעילי הגירה של היצ"ם ופעילי הג'וינט סייעו בחכירת האוניה ניאסה, בהשגת רשיון הפלגה מהצי הפורטוגלי ובהעלאת כ-200 יהודים מפורטוגל על הספינה. רוב היהודים שעלו על הספינה היו פליטים, ומיעוטם - אזרחי פורטוגל. במקביל ניסו פעילים בארגונים יהודים לברר דרכי הגירה נוספות, ואף תהו אם אפשר להסתייע באוניות משא בריטיות העוגנות בגיברלטר כדי להשיט פליטים יהודים מפורטוגל אל המזרח התיכון.
האוניה ניאסה בת 10,000 הטון נבנתה בשנת 1906 על ידי חברה גרמנית. בתקופת מלחמת העולם הראשונה עברה לבעלות ממשלת פורטוגל. בשנת 1925 רכש אותה גורם פרטי. בינואר 1944, שבועות מעטים לפני המועד שנקבע להפלגת הספינה, עדיין לא הגיעו מממשלת המנדט כל הסרטיפיקטים עבור העולים המיועדים. כ-700 יהודים יועדו לעליה, אך כ-120 סרטיפיקטים עדיין חסרו. פרץ לשם שלח מברקים, פנה לאישים בכירים ובעלי קשרים, ואף התקבל לראיון אצל השגריר הבריטי במדריד והפציר בו לפעול בנושא. הפעולה נשאה פרי והסרטיפיקטים הגיעו.
האוניה ניאסה יצאה מפורטוגל בסוף ינואר 1944 כשעל סיפונה כ-200 יהודים פליטי השואה. באמצע ינואר הגיעו פליטים יהודים מברצלונה לנמל קדיס שבדרום ספרד וכ-400 פליטים יהודים נוספים עלו על הספינה בנמל זה. בסך הכל היו על האוניה כ-750 עולים. לאחר כשבוע, בתחילת פברואר 1944, הגיעה ניאסה לנמל חיפה, שם צולמה תמונה זו. בתמונה נראה דגל כחול-לבן מונף על האוניה ליד דגל פורטוגל.
את ההתלהבות הראשונה שפקדה את היישוב עם הגעת האוניה החליפה ביקורת על כך שהעולים לא היו ברובם חלוצים צעירים אלא מבוגרים. נשמעו כלפיהם טענות לפיהן עולים אלה לא ששו לצאת לעבודות שנחשבו חיוניות לשם בניין הארץ.
אחרי הפלגת ניאסה נותרו בפורטוגל מאות בודדות של פליטים יהודים. מעטים נוספו אליהם על ידי חציית הגבול מהצד הספרדי. הפליטים בפורטוגל לא הורשו להגיע למרכזים עירוניים, והוחזקו במגורים מוגבלים עד תום המלחמה.
בשנת 1951 פורקה ניאסה.
צלם: זולטן קלוגר.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 3FO156
![האוניה "ניאסה" מגיעה מפורטוגל לחיפה עם פליטים מאירופה, פברואר 1944](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/13--156FO3_.jpg "האוניה "ניאסה" מגיעה מפורטוגל לחיפה עם פליטים מאירופה, פברואר 1944")
