בגטו לודז' התגוררו בשיא תפוסתו למעלה מ-200,000 יהודים על פני 2.5 קמ"ר של שטח בנוי. בניית הגדר סביב הגטו הושלמה במרס 1940, והגטו הוכרז כסגור במאי 1940. בגדר היו ארבעה שערים. שניים מהם היו ברחוב זגיירסקה הנראה בתמונה.
שני רחובות ראשיים, שהיו עורקי תחבורה בין שכונות שמחוץ לגטו, ביתרו את הגטו לשלושה חלקים. ביתור הגטו נועד לאפשר לגרמנים ששלטו בלודז'' וכן לפולנים שחיו בעיר' להמשיך לעשות שימוש בצירי תנועה ראשיים אלה, כך שנוכחותם של 200,000 יהודים כלואים באמצע העיר תפריע להם פחות ככל האפשר.
מעל הרחובות הראשיים נבנו גשרים שחיברו בין חלקי הגטו. היהודים הצטוו לממן את בניית הגשרים מכספם. הבתים והמדרכות שלאורך רחובות אלה נכללו בשטח הגטו, אך הרחובות הראשיים עצמם לא היו כלולים בשטח הגטו והותרה בהם תנועת גרמנים ופולנים בלבד.
השמירה על גבולות הגטו - ובכלל זה רחוב זגיירסקה - הוטלה על יחידות משטרה ויחידות אס-אס מיוחדות. בתצלום נראים שני שוטרים גרמנים. השוטר בעל הקסדה והצווארון השחור המוגבה הוא איש משטרת הסדר (אורדנונגספוליציי), "המשטרה הירוקה".
בצד ימין של הרחוב נראה צלם מיחידת התעמולה של הצבא הגרמני כשהוא מצלם סרט. יחידות התעמולה של הצבא הגרמני אוישו בחיילים והיו כפופות לפיקוד העליון של הצבא הגרמני, הוורמכט (OKW), אך הוראותיהן של יחידות אלה הגיעו ממשרד התעמולה של יוזף גבלס. תוצריהן של יחידות התעמולה – סרטים, תצלומים וכתבות – הועברו לברלין, למטה הפיקוד העליון של הצבא הגרמני בברלין. החומר עבר צנזורה ומיון, והועבר למשרד התעמולה, משם הופץ לתקשורת.
במשרד התעמולה הנאצי היתה יחידה שיוחדה לטיפול בנושא היהודי, תחת ניהולו של ד"ר אברהרד טאוברט. לא כך היה ביחידות התעמולה של הצבא הגרמני. עם זאת, הנושא היהודי עלה תכופות בחומרים שהפיקו יחידות אלה, ואנשי הצוות שלהן גילו נכונות ויוזמה להפיק חומרים בתחומי התעמולה הנאצית שיוחדו ליהודים.
באוקטובר 1939 הועברה לפלוגות התעמולה המוצבות בפולין הנחיה ממשרד התעמולה:
יש להשיג בכמות גדולה ממה שהיה עד עתה, מוורשה ומכל השטחים שנכבשו, קטעי סרטים המציגים טיפוסים יהודיים מכל הסוגים. רצוי דיוקנים וכן יהודים בעבודה. החומר הזה אמור לחזק את ההסברה האנטישמית שלנו בארץ ובעולם.
פלוגות התעמולה המשיכו לשלוח חומר חדשותי מן הסוג הזה גם לאחר מכן, בלי שקיבלו הוראות מפורשות לכך ממשרד התעמולה או מיחידת התעמולה הצבאית. פלוגות התעמולה במזרח קיבלו יד חופשית מיחידת התעמולה הצבאית במשך חורף 1941-1940, ופעילותן זו גברה במחצית הראשונה של 1941, בעיקר בגלל אי הלוחמה במזרח בתקופה זו.
פלוגות התעמולה נדרשו לדווח על כל דבר מעניין שקורה בסביבתן, ולכן עלו הגטאות באופן טבעי כנושא לדיווח. בדיווחי הפעילות של פלוגות התעמולה בפברואר 1941 נרשמו הפריטים האלה:
4 בפברואר 1941 – כתב רדיו של PK 689 [יחידת תעמולה] הכין כתבה בגטו לודז'.
12 בפברואר 1941 - צלם של PK 689 היה בגטו לודז' וצילם שם שבעה תצלומים.
13-12 בפברואר 1941 - שני מסריטים של PK 689 הסריטו סרט בגטו לודז'.
19-17 בפברואר 1941 - כתב של PK 689 היה בגטו לודז' והכין כתבה עליו.
28-17 בפברואר 1941 - מסריט נוסף של PK 689 חזר לגטו והסריט שני סרטים.
רבים מהצלמים היו גרמנים צעירים, שהתחנכו בשנות השלושים, בתקופת המשטר הנאצי. כך היו גם רבים בקהל היעד של התצלומים - אלה שראו את התצלומים בעיתונות וביומני החדשות ששודרו בקולנוע. רובם לא ראו מעולם יהודים מסורתיים מכיוון ששיעורם של יהודים אלה מתוך כלל היהודים בגרמניה הנאצית היה קטן – 10-15%. רוב הצלמים ראו יהודים מסורתיים רק לאחר הגעתם לפולין הכבושה. הצילומים שצילמו צלמים אלה בגטאות ואותם הפיצו בתקשורת הגרמנית, חיזקו בציבור הגרמני - בפרט בקרב הצעירים - את הסטראוטיפ האנטישמי בדבר השוני הביולוגי של היהודים.
רבים מן התצלומים צולמו בידי צלמים רשמיים בחסות משרד התעמולה. אך לא רק הנאצים ומשתפי הפעולה צילמו בגטאות, כתבה נינה שפרינגר-אהרוני; היו חיילים ואזרחים גרמנים שצילמו יהודים בגטאות מתוך אמפתיה ולא בהכרח מנקודת מבט אנטישמית, למשל החייל ג'ו היידקר.
כתבים צבאיים שהו תקופות זמן ממושכות יחסית בגטאות לצורך הכנת כתבות. בדרך כלל פעלו צלמים בגטאות ביוזמה פרטית. ידוע רק על מקרה אחד בו נשלחו כתבי אס-אס לגטו לודז' כדי להכין דיווחים בהוראת הימלר, כתב דניאל עוזיאל. בהמשך התלוו יחידות אלה לכוחות הצבא והאס-אס שכבשו את מערב ברית המועצות והמשיכו לתעד יהודים. לתיעוד צרפו טקסטים אנטישמיים וכן הסתה לרצח המוני.
עם התמשכות הרצח ההמוני של היהודים בשטחי ברית המועצות והתמעטות היהודים, התמעט אזכור היהודים בכתבות עד שכמעט נעלם.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 7261/24 – מהארכיון הלאומי הגרמני (Bundesarchiv)
