תכנן את הביקור שלך ביד ושם

test

א'-ה': 09:00-16:00
ימי שישי וערבי חג: 09:00-13:00
שבת וחגים - סגור

יד ושם פתוח לקהל הרחב, ללא תשלום. כל הביקורים ביד ושם חייבים להיות משוריינים מראש

פעילי "השומר הצעיר" בבוקרשט, דצמבר 1944

באוגוסט 1944, בעקבות התקרבות הצבא האדום לגבולות רומניה, חתמה רומניה על שביתת נשק עם בעלות הברית והודיעה על הצטרפותה למלחמה נגד גרמניה הנאצית. עשרות אלפי יהודים, שרידי המגורשים לטרנסניסטריה, החלו לשוב לרומניה, שם נתקלו באנטישמיות רומנית, לעתים רצחנית.

פעילי השומר הצעיר ניסו לחדש את פעילות הקנים ברחבי רומניה. הם שלחו שליחים לערים ולעיירות וניסו לכנס בני נוער לפעילות ציונית, ללימוד עברית וללימוד תרבות ישראל, לקראת עליה לארץ ישראל. כאן נראים פעילים בתנועת השומר הצעיר שהשתתפו בסמינריון הדרכה ארצי בבוקרשט, בדצמבר 1944.

Share

תנועת השומר הצעיר ברומניה הוקמה אחרי מלחמת העולם הראשונה ופעלה עד סוף שנות הארבעים. בתקופת מלחמת העולם השניה היו חברים בה אלפי נערים. רוב בני הנוער שהצטרפו אליה היו תלמידי בתי ספר, שוחרי תרבות השכלה ותרבות כללית. רבים מהם היו דוברי גרמנית וחלקם היו מתבוללים למחצה, ששאפו לציונות סוציאליסטית. עם זאת, חלקם התעמתו עם הוריהם ומוריהם, מכיוון שהדגש בפעילות השומר הצעיר היה על חלוציות, ואילו ההורים והמורים ביקשו לכוון את בני הנוער ללימודים אקדמיים.

בקיץ 1940 נאלצה רומניה למסור שטחים נרחבים לברית המועצות ולהונגריה – בסרביה, צפון בוקובינה וצפון טרנסילבניה. עשרות קנים שהיו בשטחים אלה התנתקו מגוף השומר הצעיר ברומניה. רבים מחבריהם נעצרו.

מספטמבר 1940 עד ינואר 1941 הוכרחה התנועה הציונית ברומניה לרדת למחתרת, וכך עשו גם סניפי השומר הצעיר. עם זאת, בתחילת 1941 הרשו השלטונות לקיים אירועים תרבותיים במסגרת התנועה הציונית. כמו כן פעלו בסביבות בוקרשט חוות ציוניות בהן התחנכו בני נוער. ב-1941 ובתחילת 1942 נאסרה כל התכנסות ציונית ונסגרו סניפי הכשרות ציוניות. למרות זאת המשיכו תנועות הנוער הציוניות להוות חלק חשוב ממערכת החינוך היהודית ברומניה.

עם פלישת רומניה לברית המועצות, בקיץ 1941, עברו פעילי השומר הצעיר ברומניה בין יישובים ללא אישור ותוך הסתכנות, כדי להעביר ידיעות ולהזהיר מיועדים לגירוש. רבים מהם נתפסו ונשלחו לעבודות כפיה מטעם השלטונות הרומניים. היו שנכלאו בתואנות שונות – האשמה בקומוניזם ובהפצת תעמולה, בריחה מעבודת כפיה ועוד. הם חוו אפליה על רקע אנטישמי, חיים בזוהמה בצריפים שורצי כינים, רעב, קור, עבודת פרך בתנאים מסוכנים, התעללות ואיומי מוות. בין הכלואים והנשפטים היו נערות בנות 12 ו-15. חלק מהנאשמים נדונו לתקופות מאסר קצרות ולאחר ששוחררו גורשו לטרנסניסטריה, שם נספו במחנות הריכוז ובגטאות. חלקם נדונו למאסרים ממושכים, וחלקם למוות, אם כי לא תמיד בוצעו גזרי הדין. רבים מהם ניצלו את תקופת המאסר ללימוד אינטנסיבי, כולל לימוד שפות, בהן עברית. אחד מכלואים אלה היה מישל גולדברג, לימים פרופ' מיכאל הרסגור.

בקיץ 1944 קרב הצבא האדום לרומניה. ארצות הברית ובריטניה הגבירו את ההפצצות על רומניה. הסיכוי לנפילת המשטר הפשיסטי ברומניה גדל. התנועות החלוציות ברומניה החלו להערך להגנה עצמית מחשש שהמשטר הפשיסטי יפגע בהן ברגעיו האחרונים. הן התארגנו בקבוצות וחילקו נשק בין חבריהן.

באוגוסט 1944 חתמה רומניה על שביתת נשק עם בעלות הברית והודיעה על הצטרפותה למלחמה נגד גרמניה הנאצית. כ-50,000 יהודים נותרו בחיים מבין 150,000 המגורשים לטרנסניסטריה. הם שבו לרומניה בהדרגה, אך רומנים רבים, שסברו שהצעדים להשבת יהודים שגורשו לטרנסניסטריה הם תכתיב קומוניסטי-סובייטי, תקפו את היהודים מטעמים אנטישמיים או מכיוון שלא רצו להחזיר ליהודים את רכושם, עסקיהם או נכסיהם. לא כל החוקים הרומניים נגד היהודים בוטלו, וחקיקה להשבת רכוש שהוחרם מיהודים יושמה בעצלתיים ולפעמים לא יושמה. לעתים היו התוקפים דווקא חיילי הצבא האדום, המשחרר-לכאורה, שרבים מהם היו אנטישמים. מאות יהודים נרצחו בפוגרומים שפרצו ברומניה אחרי הגעת הצבא האדום והצטרפות רומניה לצד בעלות הברית במלחמה נגד גרמניה הנאצית.

בשנים אלה לא היה היחס לציונות ברומניה חד-משמעי. רומנים אנטישמים רבים לא התנגדו לציונות, מכיוון שמטרתה של הציונות היתה הוצאת יהודים מרומניה. מצד שני, לאחר הגעת הצבא האדום היתה רומניה תחת השפעה קומוניסטית חזקה, והקומוניזם היה עוין לציונות. רבים מפעילי השומר הצעיר עמדו בפני אישומים בעוון פעילותם הציונית. חלקם נדונו למאסר.

באווירה זו ניסו פעילי השומר הצעיר לחדש את פעילות הקנים ברחבי רומניה. עם כניסת הצבא האדום לרומניה שוחררו פעילים אלה ממאסריהם, וכבר בספטמבר שבו לגייס נוער יהודי ולהקים קנים. הם קיימו סמינר בבוקרשט, בהשתתפות 25 חניכים, רובם אסירים לשעבר בבתי הכלא הרומניים. בסמינר הרצו שליחים על הנעשה בארץ ישראל, הושמעו דיווחים ראשונים על היקף השואה, הועברו שיעורים על הבריגדה, הפלמ"ח, האצ"ל והלח"י, ונלמדו שירים וריקודים ארץ ישראלים. בתום הסמינר הוטלו תפקידים על כל המשתתפים. רבים מהם נשלחו לערים ולעיירות ברומניה, לשם הקמת קני השומר הצעיר, כינוס בני נוער לפעילות ציונית, לימוד עברית ולימוד תרבות ישראל לקראת עליה לארץ ישראל. בתמונה זו מופיעים פעילים בתנועת השומר הצעיר שהשתתפו בסמינריון הדרכה ארצי בבוקרשט בדצמבר 1944.

כשלחמה רומניה לצד גרמניה רדפו הרומנים את קרול בויום-בנימיני, פעיל השומר הצעיר, בחשד לקומוניזם, עצרו אותו ועינו אותו. עם הגעת הצבא האדום שוחרר קרול וניסה להגיע ליאסי. סיפר קרול:

נאלצנו לצעוד ברגל. ... לאחר עשרה קילומטרים עיכבו אותנו הרוסים, העבירו את כולנו למחנה צבאי קטן, הודיעו לנו שהננו אסורים ונישאר כאן לעבוד במחנה. רק לאחר שהצגתי בפני המפקד את רשיון הנסיעה ליאסי, הרשה לנו להמשיך. ...

יאסי נתגלתה כעיר עזובה. ... מתוך אוכלוסייה של כמאתיים אלף איש נותרו בה רק היהודים (אף אלה לא כולם). השאר נמלטו מפחד הרוסים. עתה החלו לחזור טיפין טיפין. העיר היתה למעשה בידי הקומוניסטים היהודים. הם שלטו בכל, תפסו בניינים עזובים והפכום למועדונים. רק מהם אפשר היה לקבל אישור לכל פעילות. על כן הופסקה כל פעולה בקהילה ובמוסדות הציוניים בעיר. היהודים היו נפגשים בבית הכנסת, וגם שם שמעתי (בשבת הראשונה לבואי) אזהרה לבל נתחיל בפעילות התנועה, שכן יאסרו בשל כך את הנערים והמבוגרים גם יחד. הבנתי כי לא ניגאל בדרכי "אישורים" ובקשות רשות. רק לאחר שתהיינה עובדות בשטח, יבוא השינוי. וכך אמנם עשינו. ... הקמנו קבוצה ראשונה של בוגרים. אחר כך "פלשנו" לבית הספר היהודי לשעבר. ... ריכזנו את הרהיטים באולם קטן וסגרנו אותו. בכניסה תלינו שלט: "השומר הצעיר". מיד ניגשנו לגייס את החניכים מבית הספר התיכון היהודי.

לא קל היה הדבר. אמנם היתה אווירה יהודית וכמיהה לחידוש הפעילות הציונית, ניכרת היתה גם התנגדות להשלטת רעיונות הקומוניזם ברחוב היהודי, אבל האנשים התקשו להאמין שהדבר אפשרי. לאחר כחודש ימים, כאשר ארגנו כבר בתנועה 70-60 חברים מכל השכבות, הודעתי רשמית לאנשי הקהילה על קיומנו ועל כוונתנו להמשיך ולפעול. ... כך מילאה תנועתנו תפקיד של חוד החנית בפעילות המתחדשת, ובעקבותיה החלה אף התנועה הציונית שוב לפעול. ...

בתום שלושה חודשים כבר מנה הקן כ-120 חברים והתכונן לשלוח 40 צעירים לכנס שכבת הבוגרים, הראשון לאחר המלחמה, שנתכנס בחנוכה (דצמבר 1944). נסיעת החברים נתקלה בהתנגדות הורים, שחששו כי יזרקו את הבנים מהרכבת, שהבנות עלולות להיאנס על ידי חיילים, אשר גם יטלו מהם את הכל... אך גבר רצונם של הנערים לחדש את ההווי התנועתי, ולאחר השיתוק הזמני הם השתוקקו להיפגש עם חבריהם בקנים אחרים. ואמנם, לא קלה היתה הנסיעה. בדרך נטפלו אלינו חיילים רוסים ונפטרנו מהם תודות לקצין רוסי (יהודי) שהכיר בנו כי הננו בני עמו... הוא הרחיק את חייליו ואף שמר עלינו. (דוד גורן, פעמיים על ספסל הנאשמים, ע' 101-100)

רבים מפעילי השומר הצעיר ששרדו בטרנסניסטריה וברומניה יצאו בכיוון ארץ ישראל. הם היו פעילים בהעפלה והנהיגו קבוצות נוער מכל הזרמים הציוניים במחנות המעצר שהקימו הבריטים בקפריסין.

ארכיון התצלומים של יד ושם 4559/10