ב-27 באוקטובר 1938 החלו הרשויות הגרמניות לעצור יהודים בעלי אזרחות פולנית שחיו בתחומי הרייך ולהעביר אותם אל גבול פולין. הייתה זו תגובה לצו פולני לפיו עד סוף אוקטובר תבוטל אזרחותם של כל תושבי פולין שחיים מחוץ לפולין. היהודים לא הוזהרו מראש בנוגע לגירוש ולא הורשו ליטול עמם רכוש.
כמעט 17,000 יהודים פולנים ללא אזרחות גרמנית גורשו מגרמניה לפולין כשהם חסרי כל. הרשויות הפולניות סרבו להתיר את כניסת המגורשים לפולין, וכ-10,000 מהמגורשים רוכזו במחנה באזור עיירת הגבול זבונשין (Zbąszyń). יהודים בזבונשין סייעו להם ולסיוע הצטרפו נציגי הג'וינט (ארגון הסיוע היהודי-אמריקאי) בפולין. ראש צוות הג'וינט בזבונשין היה ההיסטוריון ופעיל הציבור היהודי ד"ר עמנואל רינגלבלום, שכעבור שש שנים נרצח על ידי הגרמנים עם אשתו ובנו התינוק בוורשה. בדצמבר 1938 כתב רינגלבלום:
נדמה לי כי גירוש כה פראי, נטול רחמים, כגירוש גרמניה לא ידע אי פעם ציבור יהודי... במשך חמישה השבועות הללו הקמנו עיירה שלמה עם מחלקות לאספקה, אשפוז, סדנות נגרים, חייטים, סנדלרים, ספרים, מחלקה משפטית, מחלקת הגירה ודואר עצמי (עם 53 מועסקים) משרד סעד, בית דין של בוררים, ועדת סדר, שירות בקרה גלוי וחשאי, שירות ניקיון, שירות סניטרי מסועף וכו'. נוסף על 10-15 האנשים מפולין מועסקים כמעט 500 פליטים מגרמניה בכל הסעיפים הללו. החשוב הוא, שאין כאן הרגשה של מקבלים ונותנים. הפליטים רואים בנו אחים החשים לעזרה בשעה של מצוקה ואסון. כמעט בכל התפקידים האחראים נושאים הפליטים. בינינו ובין הפליטים שוררים היחסים הלבביים והידידותיים ביותר... פותחה כאן פעולה תרבותית. הדבר הראשון שהנהגנו אותו הוא הדיבור ביידיש. זה הפך במחנה ממש לאופנה. ארגנו קורסים לפולנית, שבהם משתתפים כמעט 200 איש ומוקמים גם קורסים אחרים. יש כמה אולמי קריאה, ספרייה; האלמנטים הדתיים ארגנו תלמוד תורה, יש קונצרטים ופעילה מקהלה. (השואה בתיעוד, ע' 101-102.(
בנובמבר 1938 החליטה ממשלת פולין לסגור את מחנה הפליטים בזבונשין. עקב כך חיפשו הפליטים מקלט אצל קרובי משפחה וקהילות יהודיות שהיו מוכנות לאמץ אותם בכל רחבי פולין. חלק מהפליטים קיבלו אשרות הגירה ועזבו את פולין. חלק מהפליטים הצעירים ששהו בזבונשין הצטרפו למחנות להכשרה חקלאית של תנועות ציוניות שפעלו בפולין.
מוסר התצלום, דוד בגון, עלה לארץ בשנת 1936. באוגוסט 1939 ביקר בגון בעיר הולדתו ביאליסטוק שבפולין. משפחתו עדיין התגוררה אז בביאליסטוק. בקרבת העיר, בחווה של פולני מקומי, פגש בגון קבוצה של פליטים ממגורשי זבונשין להם דאגה הקהילה היהודית בביאליסטוק. בין הפליטים היו גם חברי קיבוץ הכשרה של בח"ד - ברית חלוצים דתיים.
בין המגורשים לזבונשין היו הוריו של הרשל גרינשפן, צעיר יהודי שהתגורר בפריז באותה עת. במחאה על גירוש הוריו ובצעד של יאוש עקב מצבם הקשה של המגורשים, התנקש גרינשפן בדיפלומט ארנסט פום ראת בשגרירות גרמניה בפריז. ההתנקשות היוותה עילה למשטר הנאצי להורות על פרעות "ליל הבדולח" בנובמבר 1938.
בינואר 1939 הגיעו ממשלות גרמניה ופולין להסכם, לפיו יורשו חלק מהיהודים שגורשו מגרמניה לחזור אליה לתקופה מוגבלת, במהלכה ימכרו את נכסיהם ואת התמורה יפקידו בחשבונות בנק חסומים בגרמניה, מהם לא יוכלו למשוך כספים. לאור ההסכם שבו מספר משפחות ממגורשי זבונשין לגרמניה, ולאחר מכן אפשרה ממשלת פולין ליהודים אלה לחזור לפולין.
ארכיון התצלומים של יד ושם 7642/2
