רצח עם הוא השמדתה של קבוצה גזעית, אתנית, פוליטית או דתית, או הריסתה עד כדי כך שהיא אינה קיימת יותר כקבוצה. השופט היהודי רפאל למקין טבע את המונח "רצח עם" (ג'נוסייד) בשנת 1933 בוועידה במדריד. למקין הציע לחבר הלאומים ליצור הסכם בינלאומי לגינוי ונדליזם ופשעים ברבריים. בספרים שכתב במהלך מלחמת העולם השניה הגדיר וניתח למקין איזה מעשים עונים להגדרה של רצח עם. הוא הסביר שרצח עם אין פירושו בהכרח הרס מיידי ומלא של קבוצה; הוא יכול לכלול סדרה של פעולות מתוכננות שמכוונות להרוס יסודות בסיסיים בקיומה של הקבוצה, כגון שפתה, תרבותה, זהותה הלאומית, כלכלתה והחופש של היחידים בה.
ב-9 בדצמבר 1948 אישר האו"ם את האמנה נגד רצח עם. היה זה הסכם שנועד למנוע רצח עם ולהעניש את מתכנניו ומבצעיו. ללמקין עצמו היה תפקיד חשוב בניסוח האמנה. האמנה מפרטת מספר פעולות שמוגדרות כרצח עם כאשר הן מבוצעות נגד קבוצה דתית, אתנית, לאומית או גזעית, במטרה להרוס את חלקה או את כולה:
- הריגת אנשים המשתייכים לקבוצה.
- גרימת נזק גופני או רוחני חמור לחברים בקבוצה זו.
- כפייה מכוונת של תנאי חיים מסוימים, תנאי חיים שעשויים להוביל להרס מלא או חלקי של הקבוצה.
- נקיטת צעדים לשם מניעת ילודה בקרב הקבוצה.
- סילוק ילדים בכוח מהקבוצה והעברתם לקבוצה אחרת.
רשימה זו של פשעי רצח עם דומה מאד לפשעים הנאציים שבהם דן משפט נירנברג הראשון. הפשעים שתוארו בנירנברג, פשעים שהוגדרו כ"פשעים נגד האנושות", כללו רצח של חברי הקבוצה, התאכזרות אליהם ורדיפתם בהתבסס על גזעם או האתניות שלהם, במטרה להרוס את הקבוצה. עם זאת, הנאצים שנשפטו בנירנברג לא נשפטו באופן ספציפי על "רצח עם" כיוון שפשע זה לא היה כלול בהסכם שייסד את בית הדין הצבאי הבינלאומי.
ההאשמה ברצח עם נכללה במשפטים מאוחרים יותר שנעשו לפושעי מלחמה בנירנברג וברבים מהמשפטים שנערכו לפושעי המלחמה הנאצים בפולין. למשל, במשפטו של ארתור גרייזר, שנערך ביולי 1946, הרשיע בית משפט פולני את גרייזר בפשעי רצח עם שבוצעו נגד העם הפולני.
ממשלת ישראל הצטרפה לאמנת האו"ם נגד רצח עם מיד לאחר הקמת מדינת ישראל, ובשנת 1950 העבירה חוק למניעתו של רצח עם ולהענשה עליו. החוק הגדיר רצח עם כפי שהגדירה אותו אמנת האו"ם נגד רצח עם. ממשלת ישראל השתמשה בהגדרה זו בחוק נוסף שהעבירה בשנת 1950, החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. חוק זה כלל את ההגדרות "פשע נגד האנושות ו"פשעי מלחמה", הגדרות שנקבעו לפני משפטי נירנברג, וכן פשע חדש – "פשעים נגד העם היהודי". כדי להסביר פשע זה השתמשו הישראלים ברשימת פשעי רצח העם המפורטים באמנת האו"ם נגד רצח עם, אך התאימו אותה באופן מיוחד לעם היהודי. "פשעים נגד העם היהודי" מורכבים מכל אחת מהפעולות הבאות, כאשר הן מבוצעות בכוונה להשמיד את העם היהודי או חלקו: 1) הריגת יהודים; 2) גרימת נזק גופני או נפשי חמור ליהודים; 3) כפיית תנאי מחיה שעלולים להוביל למותם של היהודים; 4) נקיטת צעדים למניעת ילודה בקרב יהודים; 5) העברה כפויה של ילדים יהודים לקבוצה לאומית או דתית אחרת; 6) הריסתם או חילולם של ערכים יהודיים או אוצרות תרבות או דת יהודיים; ו-7) הסתה לשנאת יהודים.
ב"פשעים נגד העם היהודי" מעורב רק העם היהודי והם מתייחסים למקרה ייחודי שאינו בר-השוואה לשום מקרה אחר. עם זאת, הפשעים שבוצעו נגד העם היהודי בשואה היו גם פשעים ששללו את העקרונות הבסיסיים ואת ערכי האנושות כולה. בכך הם השפיעו לא רק על היהודים אלא על העולם כולו, כיוון שהם ניסו לסלק מהעולם אחד מיסודותיו הבסיסיים.
כל המומחים בנושא השואה מסכימים שרצח עם היה חלק מהשואה. עם זאת, חלק מהחוקרים מוסיפים שפגיעת הנאצים ביהודים חורגת מהגדרה של רצח עם, ממספר סיבות. הנסיון לעשות דה-הומניזציה לכל יהודי ולאחר מכן לרצחו, בכל מקום, ללא קשר לפעולותיו או לאמונתו, היה חסר תקדים בהיסטוריה. יותר מכך, האמונה הנאצית שיש לרצוח את היהודים לטובת המין האנושי, היא ממד שאינו קיים במעשי רצח עם אחרים שבוצעו לפני השואה או אחריה. מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 התרחב באופן משמעותי תחום לימודי רצח העם, ותחום זה כולל בדרך כלל את השואה.
מתוך ד"ר רוברט רוזט וד"ר שמואל ספקטור (עורכים), האנציקלופדיה של השואה, יד ושם ובית ההוצאה הירושלמי.
