המשרד למוסדות דמוקרטיים ולזכויות האדם (ODIHR) של הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE) קבע הגדרת עבודה למונח אנטישמיות. לשם גיבוש ההגדרה שיתף המשרד פעולה עם המרכז האירופאי לפיקוח על גזענות ושנאת זרים ועם ארגונים יהודיים כגון הוועד היהודי האמריקני, הקונגרס היהודי האירופאי, ארגונים יהודיים לא ממשלתיים אחרים ואנשי אקדמיה בכירים. הגדרת עבודה זו מקיפה הן את ביטוייה המסורתיים של האנטישמיות והן את ביטוייה בני-זמננו.
הגדרת עבודה של אנטישמיות
- קריאה להרג יהודים או לפגיעה בהם, סיוע למעשים כאלה או הצדקתם, בשם אידיאולוגיה קיצונית או דעה דתית קיצונית.
- האשמות שקריות שיש בהן שלילת צלם אנוש מהיהודים או האשמות סטריאוטיפיות נגד היהודים ככאלה או נגד כוחם של היהודים כקולקטיב – בעיקר השמעת המיתוס של קשר יהודי כלל עולמי או של שליטת היהודים בתקשורת, בכלכלה, בממשלה או במוסדות חברתיים אחרים.
- האשמת יהודים, כעם, באחריות למעשים רעים - אמיתיים או מדומיינים – אותם עשו יהודי בודד או קבוצת יהודים, או אפילו מעשים שעשו לא-יהודים.
- הכחשת רצח העם היהודי בידי גרמניה הנאצית ועוזריה במהלך מלחמת העולם השניה – השואה. הכחשת ממדיו של הרצח, מנגנוני הפעולה שלו (למשל, תאי הגזים) או הכוונה שמאחוריו.
- האשמת היהודים כעם, או האשמת ישראל כמדינה, בהמצאת השואה או בהגזמה בתיאור ממדיה.
האשמתם של אזרחים יהודים בנאמנות לישראל יותר מאשר למדינה שהם אזרחיה, או בנאמנות גדולה יותר, לכאורה, ליהודים ברחבי העולם מאשר למדינות הלאום שלהם.
דוגמאות לדרכים שבהן אנטישמיות מתגלה בקשר למדינת ישראל, ושיש לקחתן בחשבון בהקשרן הכללי:
- הכחשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, על ידי הטענה שקיומה של מדינת ישראל הוא מפעל גזעני.
- יישום סטנדרטים כפולים על ידי דרישה שישראל תפגין התנהגות שאינה צפויה או נדרשת מכל אומה דמוקרטית אחרת.
- שימוש בסמלים ובדימויים הקשורים לאנטישמיות קלאסית (למשל, הטענה שיהודים הרגו את ישו או עלילות הדם) על מנת לאפיין את ישראל או ישראלים.
- השוואה בין מדיניותה של ישראל בת זמננו לבין מדיניותם של הנאצים.
- הטלת אחריות קולקטיבית על היהודים למעשיה של מדינת ישראל.
עם זאת, כאשר משמיעים על ישראל ביקורת שדומה לביקורת המושמעת על כל מדינה אחרת, הדבר אינו יכול להיחשב כאנטישמיות.