מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

החודשים האחרונים של הרייך הגרמני

מקיץ 1944 עד תום מלחמת העולם השנייה פינו הגרמנים את מחנות הריכוז בשטחי הכיבוש במזרח אירופה ואילצו מאות אלפי אסירים לצאת לצעדות מוות בכיוון מערב. אסירים יהודים רבים נרצחו או נספו במהלך הצעדות.
לקריאה נוספת...

עם התפוררות הרייך השלישי והתמוטטות החזית המזרחית החלו הגרמנים בנסיגה רחבת היקף מערבה לתוך גרמניה. בקיץ 1944, בעת המתקפה הגדולה של הצבא האדום במזרח, החלו הגרמנים בפינוי מחנות הריכוז ובהוצאת אסיריהם בצעדות מוות מערבה. ראש הס"ס, הימלר, הורה למנוע שחרור אסירים חיים ממחנות ריכוז על-ידי בעלות הברית, כפי שאירע במחנה מיידנק, שבו נחשפו מעשי הרצח. מטרתן של צעדות המוות הייתה לפנות את האסירים מהמחנות כדי לסלק את העדים למעשי הרצח, וכדי לנצל עד תום את כוח העבודה היהודי בגרמניה ובאוסטריה. על השומרים הוטל להוביל את האסירים מערבה, אך לעתים הם העדיפו להימלט מפני הצבא האדום, ועל כן רצחו את האסירים. רצח המוני זה של אסירים נמשך עד יום כניעתה של גרמניה, ב-8 במאי 1945 .

ראשונים פונו המחנות בארצות הבלטיות, במזרח פולין ובמרכזה. הפינוי התנהל באותה עת בעיקר ברכבות, ופינוי מחנה קייזרוואלד התבצע גם באניות. חלק מהאסירים הוצא מהמחנות ברגל וזמן קצר לאחר מכן החל גל עצום של צעדות מוות.

ב-28 ביולי 1944 פונה המחנה שהוקם על חורבות גטו ורשה והחלה צעדת מוות של כ-3,600 אסירים, רובם מיוון ומהונגריה, לעבר קוטנו, השוכנת 130 קילומטרים מוורשה. בדרך ירו הגרמנים בכל הנחשלים. הם לא סיפקו אוכל לאסירים ומנעו מהם לשתות מים. מקוטנו הוסעו יתר האסירים ברכבות משא לדכאו. פחות מ-2,000 אסירים הגיעו לדכאו ב-9 באוגוסט 1944.

בספטמבר 1944 הובלו כ-4,000 אסירים ממחנה בור מיוגוסלוויה להונגריה, ומשם למחנה אורניינבורג שבגרמניה. יותר מ-3,000 איש נרצחו בצעדה. בנובמבר 1944 יצאו 70,000 יהודים בצעדה מבודפשט אל מחנות הריכוז בתחומי הרייך, בעיקר לדכאו ולמאוטהאוזן. עשרות אלפים מהם נרצחו במהלך הצעדה.

באמצע ינואר 1945, בעקבות המתקפה המחודשת של הצבא האדום, החל פינוי מחנות הריכוז מיתר חלקי פולין. צעדות המוות הגדולות בינואר יצאו בעיקר מאושוויץ-בירקנאו שבדרום וממחנה שטוטהוף שבצפון. ב-18 בינואר 1945 החל הפינוי מאושוויץ ומהמחנות המסונפים לו. כ-66,000 אסירים, רובם יהודים, צעדו והוסעו ברכבות משא אל מחנות שונים, מרביתם לגרוס-רוזן, בוכנוולד, דכאו ומאוטהאוזן. לפחות 15,000 מהם נספו במסע ההוא. ימים מעטים לאחר מכן החל פינוי מחנות המשנה של שטוטהוף וב-25 בינואר 1945 החל פינוי המחנה הראשי שטוטהוף. בסך הכל נספו בצעדות המוות ובירי על חוף הים כ-26,000 מתוך כ-50,000 אסירי שטוטהוף.

בתחילת פברואר 1945 החל הפינוי מהמחנה הראשי גרוס-רוזן וממספר מחנות משנה בקרבתו. בסך הכול הוצאו מהם כ-40,000 אסירים. אלפים נרצחו בדרך והשאר הועברו למחנות דורה-מיטלבאו, פלוסנבירג, בוכנוולד, מאוטהאוזן, דכאו, ברגן-בלזן וזקסנהאוזן.

ממרס 1945 ועד כניעת הרייך השלישי, ב-8 במאי 1945, הובלו לפחות רבע מיליון אסירים ואסירות בצעדות מוות שלעתים נמשכו מספר שבועות. הם נספו בדרכי גרמניה המרכזית ואוסטריה המערבית מחנק, חום, רעב וצמא, נעולים ברכבות משא, או נרצחו בצעדות הרגליות.

בסוף מרס ובתחילת אפריל 1945 הוצעדו 23,000-21,000 אסירים מתוך 48,000 אסירי בוכנוולד במסע של מאות קילומטרים אל מחנות ריכוז שונים. אלפים נרצחו במהלך הדרך. באותה תקופה החלו צעדות מוות ממחנות פלוסנבירג, זקסנהאוזן, נוינגמה, מגדבורג, מאוטהאוזן, רוונסברוק וממספר מחנות משנה של דכאו. בצעדות הללו נספו ככל הנראה עשרות אלפי צועדים.

צעדות המוות נמשכו עד יומה האחרון של המלחמה. בסך הכל נספו בצעדות המוות, מקיץ 1944 ועד סוף המלחמה, בין 200,000 ל-250,000 אסירים של מחנות הריכוז הנאציים. רבע עד שליש מקרבנות אלה היו יהודים. לאחר המלחמה נמצאו לאורך מסלוליהן של צעדות המוות מאות קברים המוניים של עשרות אלפי אסירים.