סרט המקור "לפני שהכל התחיל- ילדוּת בהולנד, ערב המלחמה" >>>
משפחת סופ- ההורים הנרי והלנה, ובנותיהם ריני (קטרינה) ויוזפינה התגוררה באמסטרדם. הנרי היה יהלומן, בעל מפעל לליטוש יהלומים בשותפות עם אחיו.
יונה הייתה בת 6 כאשר הולנד נכבשה על ידי הגרמנים. בהדרגה הוטלו על היהודים גזירות וצווים שונים, אשר נועדו לבודד אותם מבחינה חברתית ולמוטט אותם מבחינה כלכלית.
לצפייה בתחקיר על הסרט "לפני שהכל התחיל- ילדוּת בהולנד, ערב מלחמת העולם השנייה" >>>
בסוף שנת 1941 החל הממשל הגרמני לרכז את יהודי הולנד במחנה וסטרבורק שבצפון-מזרח הולנד לקראת שילוחם למזרח.
בשנתיים הראשונות לכיבוש לא פגעו הגרמנים בענף היהלומים בשל רצונם לנצל את הידע של היהודים בתחום זה. משפחת סופ נשלחה לווסטרבורק באפריל 1943. הם שוחררו כעבור שלושה חודשים, אולם בספטמבר 1943 גורשו שוב לווסטרבורק, ומשם הועברו במאי 1944 ל'מחנה הכוכבים' בברגן-בלזן בגרמניה, שם נכלאו נכלאו יהודים, מרביתם מהולנד, שהוגדרו כמיועדים לחילופין עם עצורים גרמנים בידי הבריטים בארץ ישראל.
זקן היהודים' בחודשים האחרונים ב'מחנה הכוכבים' בברגן בלזן היה יוסף (יופ) וייס. יוסף , מנהל בית מסחר בגרמניה, היה נשוי לארנה פאלק, זמרת אופרה. בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה היגרו בני הזוג עם ילדיהם וולפגנג שלום וקלאוס אהרון להולנד. שלום וייס היה חבר בתנועה הציונית ההולנדית, ובמסגרתה הוסתר במהלך השואה ב-18 מקומות מסתור. יוסף וארנה ובנם קלאוס אהרון, עברו את אותו מסלול של בני משפחת סופ- הם נשלחו לוסטרבורק, ומשם בינואר 1945 נשלחו ל'מחנה הכוכבים' בברגן בלזן.
בארבעה בפברואר 1945 הועברו בני משפחת סופ למחנה שנייבאום בברגן-בלזן, שם רוכזו עם קבוצת יהלומנים, בתוכם גם אחיו של הנרי. באמצעות קבוצה זו תכננו הגרמנים להקים תעשיית יהלומים לאחר המלחמה. שבועיים לאחר מכן, ב-19 בפברואר 1945 נספה הנרי סופ במחנה.
ב-7 באפריל 1945 נשלחו הלנה סופ ובנותיה ריני ויוזפינה ברכבת שיצאה מהמחנה לעבר נהר האלבה. התוכנית של הגרמנים הייתה לפוצץ את הרכבת מעל הנהר, אולם הודות להתקרבות החזיתות האנגלית והאמריקנית הרכבת לא הגיעה ליעדה, ושוחררה כעבור שבוע על ידי האמריקנים, ב-13 באפריל 1945.
ב-9 באפריל 1945 הועלו יוסף, ארנה וקלאוס-אהרון על רכבת שיצאה מברגן והסיעה 2,500 אסירים יהודים, רובם יוצאי הולנד, אל עבר מחנה טרזינשטאט. הרכבת, שנודעה אח"כ בתור 'הרכבת האבודה' נסעה שבועיים שלמים בדרכים עד ששוחררה לבסוף על ידי כוחות הצבא האדום, ב 23 לאפריל 1945. במהלך מסעה של הרכבת לא קיבלו האסירים, שחלקם כבר גססו מטיפוס ומתת תזונה, כל מזון או שתייה. חלקם מתו בקרונות הרכבת וחלקם בימים שלאחר שחרור הרכבת בטרביץ. על האסירים שנספו לאחר השחרור נמנתה זמרת האופרה ארנה וייס, רעייתו של יוסף ואמם של שלום ואהרון וייס.
לאחר המלחמה נישאו הלנה (סופ) ויוסף וייס. בספטמבר 1948 עלו בני הזוג לארץ עם יונה בת ה-14. שלום ואהרון- בניו של יוסף, וריני- בתה הבכורה של הלנה, עלו לפניהם בעלייה ב', בשנים 1946-1947.
במלחמת השחרור שירתו שלום ואהרון בחטיבת אלכסנדרוני. במכתבים ששלח לאביו מהצבא, ליווה שלום את תהליך השתלבותם של אביו ומשפחתו החדשה בארץ:
שלום וייס 7583, דאר 197, צבא הגנה לישראל
16.1.49
אבא, לני ויונה היקרים, שלום רב לכם!
אני מקווה שלא דאגתם עלי, משום שלא כתבתי הרבה זמן. אבל גם אתם יודעים שעכשיו יש הפוגה והיינו: אין סכנה. אינני סבור שאוכל לבקר אצלכם בזמן הקרוב כי לעת עתה אין נותנים לנו חופש. אני לא נמצא רחוק מאהרון, ובאמצעות חבר שמעתי ששלומו מצויין. גם אצלי הכל בסדר גמור. למרות התפקידים יש לנו הרבה פנאי לקרוא ולנוח...
מה שלומכם ואיך העבודה אבא? האם יונה כבר התחילה ללמוד בבית ספר של ה"וויצו"? המוצא חן בעיניה המקום? וכבר מצא לה חברים וחברות?
אני מקווה לשמוע בקרוב ממכם, שלום רב ולהתראות,
שלכם שלום.
ההתעניינות הידידותית בשלומה של יונה – העולה הצעירה, הפכה בהדרגה לעניין רומנטי.. שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 1952, נשיאו יונה ושלום. לבני הזוג נולדו שתי בנות.
את המסמכים, התמונות והפריטים היקרים ללב, המספרים את סיפורן של שתי משפחות שהגורל הפגיש בניהן בנסיבות טראגיות, והפך אותן למשפחה אחת- פעם ועוד פעם, שמרה יונה כל השנים.
במסגרת פרוייקט 'לאסוף את השברים' מסרו יונה ליד ושם פריטים רבים, בניהם תצלומים של זמרת האופרה ארנה וייס, אמו של בעלה שלום והקלטות של שירים בביצועה, חלופת המכתבים בין שלום לאביו יוסף, מכתב התודה שכתב שלום למציליו ההולנדיים, ומסמכים שונים המתעדים את קורות המשפחה.
בהמשך לכך מסרו האחיות ריני ויונה את הסרטים המקוריים שהסריט אביהן הנרי בין השנים 1942-1936.
