מכתב ישן, רשום בעיפרון, שקיבל שמואל שוורץ בשנת 2009, מושבניק משדמות דבורה שבגליל התחתון, החזיר אותו באחת לימים בהם היה ילד קטן, פליט ללא בית, ללא אם וללא אחים, ניצול ממלחמה שהחריבה עולמות של מיליוני אנשים וגם את עולמו הקטן והמוגן.
שמואל נולד בשנת 1936 בעיירה בורשצ'וב במחוז טרנופול שבפולין לרחל ויעקב שוורץ, בן אמצעי בין שתי אחיות, עמליה (לושה) ופאני. אחיו הצעיר יצחק נולד לאחר פרוץ המלחמה, בשנת 1940.
בספטמבר 1941 כבשו הגרמנים את האזור. ב-1 באפריל 1942 רוכזו 1,700 יהודי בורשצ'וב בגטו. חצי שנה לאחר מכן, ב-26 בספטמבר 1942, בחג הסוכות, גורשו כ-800 מיהודי הגטו למחנה ההשמדה בלז'ץ.
בין המגורשים היו בני משפחת שוורץ, למעט האב יעקב, שלא נשלח הודות לאישור עבודה שהיה ברשותו. שמואל בן השש, שנכח ברציחתה של סבתו בדרך לתחנת הרכבת, החליט לברוח. הוא הצליח לחמוק מהשומרים וחזר לביתם בגטו. אמו שלחה את אחותו לחפש אחריו, אולם הוא המשיך להסתתר ולא נענה לקריאותיה, והיא עזבה את הבית בלעדיו. בערב שב אביו יעקב מהעבודה, ומצא אותו לבד בבית. אמו רחל, אחיותיו ואחיו הקטן הועלו על הרכבת ונרצחו בבלז'ץ.
באביב 1943 חודשו האקציות בגטו. ביוני 1943 חוסל הגטו. למעט עשרות בודדות נשלחו כל יהודי הגטו להשמדה. שמואל ואביו הסתתרו באזור בורשצ'וב בבתי איכרים אותם הכיר אביו מתוקף עבודתו כמחסנאי של תוצרת חקלאית. הם נדדו ממסתור למסתור וכך שרדו.
לאחר המלחמה נישא יעקב בשנית לרחל לבית הופמן, ניצולת שואה אף היא, ובשנת 1946 נולד לשמואל בן ה-10, שנותר יחיד מכל אחיו, אח למחצה. באותה שנה הגיעו בני המשפחה למחנה העקורים וצלאר (Wetzlar ) בגרמניה, שם למד שמואל ב"חדר" ובבית ספר עברי. מהכרזות הניבטות מתצלומי כיתתו של שמואל בווצלאר ניתן ללמוד על רוח המוסד, שחינך את תלמידיו לעלייה לארץ ישראל והקנה להם את ידיעת השפה העברית.
על הלימודים במחנה סיפר שמואל במכתב שכתב בנובמבר 1946 לחברו מילדות, דוד (דולו) פולנקפליק, ששהה עם משפחתו בוורוצלב שבפולין. בלשונו התמימה תיאר שמואל הילד, שאימץ את חלום העלייה לארץ ישראל, חוויה ארצישראלית מתוקה במיוחד.
וצלר יום 4.11.1946
דולו יקר!
אני מודה לך מאוד על ביקורך אשר ציפיתי בקוצר רוח.
אני יכול לבשר לך שאני הולך לבית ספר עברי ואני בכיתה ג' (3).
אני לומד לקרוא לכתוב וחשבון ואח"כ לומד עברית עד השעה 1.
אחרי הצהריים אני הולך ל"חדר" (ללימודי יהדות). היום חילקו לנו בחדר תפוזים. הבאתי הביתה לאחי היקר חצי תפוז.
דולו יקר מה אתה עושה. הייתי רוצה לראותך.
אני מסיים את מכתבי. מסור דרישת שלום לאחותך ולהוריך היקרים.
אני מנשק אותך. חברך הנאמן.
מילו שוורץ.
(מפולנית - דוד פולקנפליק).
באפריל 1949 עלה שמואל עם משפחתו לארץ. שני אחים נוספים נולדו לו- אחד עוד במחנה העקורים בוצלאר, והשני בארץ. הם הגיעו למושב שדמות דבורה, בו גר אחיה של רחל. שם בנה שמואל את חייו.
60 שנה מאוחר יותר קיבל שמואל שיחת טלפון. על הקו היה דוד פולקנפליק, הקשר בין חברי הילדות נשמר כל השנים. 63 שנים שמר דוד את המכתב ששלח אליו שמואל ממחנה העקורים וצלאר, וכעת החליט להשיבו אליו בהפתעה.
במסגרת פרויקט "לאסוף את השברים" מסר שמואל למשמרת ביד ושם את המכתב, המסמל תקווה לחיים חדשים בארץ חדשה.
