אלכסנדר אלרהנד, מניצולי שינדלר, נולד בקראקוב בשנת 1928, בן ללאופולד וגוסטה (לבית קרייזלר) ואח בכור לשתי אחיותיו התאומות- אנה ורוזה.
האב לאופולד גויס בראשית המלחמה לצבא הפולני, נפל בשבי הגרמני ושרד את המלחמה כשבוי מלחמה פולני.
ב-28 באוקטובר 1942 נשלחו אלכסנדר ואמו גוסטה בטרנספורט של 7,000 יהודים מגטו קרקוב למחנה ההשמדה בלז'ץ. יומיים לפני כן הבריחה גוסטה את בנותיה מהגטו למשפחת איכרים פולנית בכפר מוגילה סמוך לקרקוב.
אלכסנדר מספר בזיכרונותיו כי לאמו ולו לא היה ספק שהם מובלים בדרכם האחרונה. האם הפצירה בבנה לקפוץ מהקרון. אלכסנדר התנגד בהתחלה, אך חששה הגדול של האם לגורלן של שתי אחיותיו, במקרה שאיש מהמשפחה לא יחזור לקחת אותן, הוא ששכנע אותו בסופו של דבר לנסות לברוח. אלכסנדר נפרד מאמו בפעם האחרונה וסמוך לשעה אחת בלילה קפץ מהקרון דרך חלון קטן. הוא חזר לגטו קרקוב ונשלח למחנה פלאשוב, שם צורף לרשימת-שינדלר.
בסוף 1944, עם התקרבותו של הצבא האדום, פונו האסירים מפלאשוב. רוב האסירים – כ-20,000 במספר – שולחו להשמדה. שינדלר הצליח לשכנע את שלטונות הצבא לפנות את המפעל שלו על פועליו לעורף כדי שיוכל כביכול להמשיך ביצור. לשם כך הקים מפעל בברינליץ (Bruenlitz) בחבל הסודטים. לאחר משא ומתן ארוך הצליח להוסיף על הפועלים היהודיים שלו אסירים נוספים מפלשוב, ובכך הציל גם אותם. המעבר לא היה ללא בעיות. למרות ההבטחות, שולחו כ-700 הגברים ברשימתו של שינדלר למחנה גרוס-רוזן וכ-300 נשים לאושוויץ. אולם שינדלר לא ויתר ולא נרתע, ופעל בכל דרך אפשרית, כולל שיחוד הקצינים הגבוהים, על מנת להביא את פועליו היהודים לברינליץ.
בין הגברים שנשלחו לגרוס-רוזן היה גם אלכסנדר. לאחר שלושה ימים, הודות למאמציו של שינדלר, הוצאו משם הגברים היהודיים ונשלחו לברינליץ. אלכסנדר הוצב בבית חרושת לנשק. בפנקס קטן תיעד בערבים את מהלך עבודתו. במחנה הכיר אלכסנדר את אשתו לעתיד, קריסטינה וולפילר, גם היא ילידת קרקוב ומניצולי שינדלר.
במאי 1945 שוחררה ברינליץ על ידי הצבא האדום. אלכסנדר וקריסטינה נישאו בקרקוב בשנת 1951 ובשנת 1957 עלו לארץ.
אלכסנדר מסר ליד ושם את פנקס-העבודה שלו מהמפעל בברינליץ, בו ניצלו חייו.
