כך חתם דוד הורוביץ את יומנו, שכתיבתו החלה באוגוסט 1940 באנטוורפן ותמה ב-3 בדצמבר 1945.
דוד חי בלודז' שבפולין, היה נשוי ליהודית ולהם היו שלושה ילדים: רבקה-רחל, חיה ואברהם-שלמה.
בקיץ 1939 תכנן דוד לבקר עם משפחתו באנטוורפן, אך הבן חלה ועבר ניתוח תוספתן. יהודית והילדים נשארו בלודז' ודוד נסע לאנטוורפן במטרה להכין את הקרקע להגעת המשפחה. באותם ימים פלשו הגרמנים לפולין ומשפחתו של דוד נלכדה בפולין הכבושה. דוד הצטרף ליחידה של צבא אנדרס בצרפת במטרה להגיע לפולין, אל משפחתו, אך הועבר לשוויץ, שם הועסק כפועל אצל חקלאים.
דוד כתב יומן אישי בו תאר את ימי המלחמה הקשים. הוא פגש את לוני בציריך ולאחר השואה הגיעו השניים לישראל. בשנת 1947, לאחר שהבין שמשפחתו לא תשוב, נישא דוד ללוני. לדוד וללוני לא נולדו ילדים.
מרטה לומס, אחייניתה של לוני, תרמה את יומנו של דוד ליד ושם בשמו. לאחר מסירת היומן ותיעוד סיפורו האישי של דוד התגלה כי עוד לפני כן תרמה לוני ליד ושם את מכתביו של דוד למשפחתו בלודז' בין 1940-1942. מכתבים אלה מאירים אור נוסף על סיפור השואה יוצא הדופן של דוד הורוביץ.