רחל גרוסמן לא יודעת מתי נולדה, מי היו הוריה ומה שמה האמיתי. כשהייתה כבת שלוש נמצאה משוטטת לבדה ברחובות גטו בודפשט. צעיר מהונגריה, ניצול מחנות, הגיע לטימישוארה ברומניה, שכבר הייתה משוחררת. הוא התארח בביתם של לודוויג ואמיליה קורודי, זוג יהודים מבוגרים, וסיפר להם על הילדה. בני הזוג חשוכי הילדים שלחו את ידידם צבי אורמוש שעסק בהברחת מזון מרומניה להונגריה הכבושה, להביא אליהם את הילדה. צבי הגיע לגטו בודפשט, איתר את הילדה, הסתיר אותה במעילו הגדול, וכך הבריח את הגבול והביא אותה אל הזוג. רחל אומצה על ידם וזכתה להורים טובים ולבית מלא חום ואהבה. בשנת 1950 עלתה רחל עם הוריה לישראל.
בגיל 22, לאחר שאביה נפטר, שמעה רחל לראשונה מאמה על זהותה האמיתית. רחל לא הופתעה. "אני זוכרת!" אמרה. היא זוכרת את עצמה כילדה בת שלוש, הולכת עם אמא. "אני החזקתי אותה ביד. הלכנו ברחוב. היא הלכה על יד קיר ואני על ידה בצד הרחוב. ואני זוכרת שיורים, והיא נופלת, ואני חוטפת פה. אחר כך - בית החולים...".
לאחר שנים הושלמו קרעי הזיכרונות לסיפור. התברר כי שליחים ששלחו ההורים המאמצים לגטו בבודפשט בניסיון לאתר מידע על הילדה הגיעו לבית החולים, שם שמעו על אישה שהגיעה פצועה אנושות עם ילדה. לפני שנפטרה אמרה האישה: "מה יהיה? מה יהיה עם הבת שלי?"
רחל זוכרת שבתקופה זו ישנה על מדרגות אחד הבתים בגטו, שם ראה אותה הצעיר שסיפר עליה להוריה המאמצים. לחולצתה של הילדה הצמידה האם פתק עם שם משפחתה, קליין, ושם הרחוב בו גרו. "אבל את השם שלי אני לא זוכרת, אני לא יודעת".
רחל נשלחה לקיבוץ ניר עם. כשגויסה לצבא ביקשה לשרת בקיבוץ יזרעאל, לשם הביאה את הוריה ושם היא מתגוררת היום.
בשנת 1974 נפטרה אמיליה, אמה של רחל. שבועיים לפני כן חגגו את יום הולדתה השלישי של נכדתה הבכורה ירדנה. אמיליה אמרה לרחל: "כנראה שעשיתי איזו מצווה גדולה ואלוהים עזר לי. אף פעם לא היה לי ילד עד גיל שלוש. הנה הגעתי לכך שראיתי את הבת שלך גדלה עד גיל שלוש."
בין התצלומים והמסמכים שמסרה רחל ליד ושם מופיע מסמך אימוץ מזויף שהוכן ב-1946 לאחר שאפסו הסיכויים לאתר את קרובי משפחתה של רחל.
