מרים פרנק לבית וינבאום מסרה ליד ושם פתקים שקיבלה מהוריה ומאחיה. במשך מספר חודשים בשנת 1942 היוו פתקים אלו את ערוץ הקשר היחיד בין מרים ומשפחתה. בדיעבד היו הדברים הקצרים שנכתבו באותם פתקים דרישת השלום האחרונה שקיבלה מרים ממשפחתה.
מרים פרנק נולדה בשנת 1934 בצ'נסטוחובה, פולין, להרשליג וחיה-רחל וינבאום, אחות צעירה לבולק. משפחתה היתה אמידה ושומרת מצוות. אביה ביקר בארץ פעמיים לפני המלחמה ורכש חלקת פרדס (כ-30 דונם) ליד קיבוץ גן שמואל, שם התגורר בן אחותו בולק פגי.
בשנת 1939 הגיע בולק לביקור בצ'נסטוחובה והתחנן בפני הוריה של מרים ודודיה שיתנו לו לקחת את הילדים איתו לארץ. ההורים, שלא יכלו לשער מה צופן העתיד, סירבו להיפרד מילדיהם ולשלוח אותם להתמודד לבד עם תנאי החיים הקשים בארץ.
בפרוץ המלחמה ברחה המשפחה לכיוון ורשה עקב ההפצצות ולאחר מכן חזרה לצ'נסטוחובה, שם חייתה בגטו בצפיפות רבה. ב-21 בספטמבר 1942 (יום הכיפורים תש"ג) החלה בגטו האקציה הגדולה, בעקבותיה החליטו הוריה של מרים ודודיה לברוח לצד הארי. מרים הוסתרה תמורת תשלום בביתה של פולניה במרכז ורשה. ההורים והאח הסתתרו במקומות נפרדים. מרים שמרה על קשר משפחתה דרך פתקים או מכתבים קצרים שה'דודה', כפי שקראה מרים למסתירתה, הייתה מעבירה אליה. באחד הפתקים האלו כתבה לה אמה:
יקירה שלי!
אין לנו עדיין חשמל, לכן אני כותבת לאור נר.
מנשקים אותך חזק עם בקשה שתהיי [מילה חסרה]
ולא תעשי לדודה צרות.
שתהיי בריאה וסבלנית.
אחיה בולק שלח לה ממקום מחבואו פתקים קטנים עם שיעורי בית בחשבון ובלשון.
באפריל 1943, בזמן מרד גטו ורשה, נתפס האח כשעבר ממחבוא אחד לשני ועונה במטה הגסטפו. האם, שהסתובבה ליד מטה הגסטפו בנסיון לחפש מידע על בנה, נתפסה - כנראה בעקבות הלשנה של בעלה של ה'דודה', שהיה משתף פעולה. בעקבות האם נתפסו גם האב והדודים. מרים לא יודעת עד היום מה עלה בגורלם. האח נרצח במחנה פוניאטובה ליד לובלין. הבעל לחץ על אשתו להסגיר את הילדה אולם זו סירבה ובהמשך הסתירה זוג הורים נוספים עם ילדה. ה'דודה' היתה מארחת בביתה גרמנים שהיו שותים עם המארחים ולא מעלים על דעתם כי דרך חור המנעול בחדר הסמוך מציצה עליהם ילדה יהודיה.
לקראת סוף המלחמה, בעקבות ההפצצות על ורשה, ברחה מרים עם המשפחה הפולנית לכפר מרוחק. במאי 1945 נכנס הצבא האדום לכפר. מרים שבה עם ה'דודה' לוורשה ובחרה להתנצר ולהיות בת משפחתה של הדודה. לאחר מספר חודשים מצאו אותה שתי אחיותיה של אמה שהצליחו להינצל. ה'דודה' דרשה מהן לשלם את יתרת הכסף שאביה של מרים היה חייב לה, בטרם הסכימה למסור להן את הילדה. מרים חזרה עם דודותיה לצ'נסטוחובה אך המשיכה זמן מה להתפלל תפילות נוצריות.
בשנת 1949 עלתה מרים עם קבוצת ילדים יתומים לישראל. בן דודה הביאה לקיבוצו גן שמואל, בו השתקעה.
