הזמנת ביקור
חנות
אירועים
תרום ליד ושם
23 דצמבר 2021
Yad Vashem / Isaac Harari
Yad Vashem / Isaac Harari
Yad Vashem / Isaac Harari
Yad Vashem / Isaac Harari
Yad Vashem / Isaac Harari
הבוקר הוענק אות חסידי אומות העולם לאנה ופיליפ בוגוש ז"ל מבלארוס. האות הוענק על ידי יו"ר יד ושם דני דיין ומנהל מחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם ד"ר יואל זיסנויין לנכדת המצילים ילנה קימברובסקי. הארוע נערך בנוכחות שגריר בלארוס בישראל, חברי ועדת חסידי אומות העולם, בני משפחת המצילים וחברים.
"סבתי וסבי היו אנשים אדיבים, ישרים ומעולם לא סירבו לעזור לאדם שנזקק לעזרתם. הם לא חילקו אנשים לפי צבע עור, לאום או דת, הם ראו רק בני אדם" אמרה קימברובסקי אחרי קבלת האות בשמם של סבתה וסבה, "לצערי אבי לא זכה לראות את היום הזה, הוא היה גאה מאוד בהוריו במעשיהם, ואני שמחה מאוד שהצלחנו להגשים את בקשתו האחרונה - להכיר בהם כחסידי אומות העולם".
יו"ר יד ושם דני דיין סיפר בדבריו על ימי מלחמת העולם השנייה בבלארוס "אלה היו ימים אפלים. הכובש הגרמני הנאצי נהג כלפי האוכלוסייה הבלארוסית באכזריות יוצאת דופן ואנו מכירים ומוקירים את הסבל שחווה העם הבלארוסי והמיעוטים בבלארוס" אמר דיין, "עם זאת, שואת היהודים היא ייחודית. הנאצים ומשתפי הפעולה עימם רדפו אחרי היהודים עד האחרון בהם בלא קשר לרקעם ומעשיהם, ניצלו אותם בעבודות כפייה והשתלטו על רכושם, וברציחתם ראו מטרה ראשונה במעלה וחלק ממטרות המלחמה האידיאולוגית שניהלו. שואת העם היהודי אינה עוד רצח עם, היא כללה גם רצח עם אך היו לה מרכיבים נוספים ובזה היא נבדלת מכל מעשי האכזריות האחרים של גרמניה הנאצית בתקופת מלחמת העולם השניה ומכל רצח עם אחר שידעה ההיסטוריה. נוכח עובדה זו, מעשיהם של חסידי אומות העולם, ושל בני הזוג בוגוש מעוררים הערצה מיוחדת ותודתנו אליהם גדולה משאי פעם נוכל להביע".
משפחת בוגוש התגוררה בכפר נגניץ' במחוז גרודנו בבלארוס.
בימים הראשונים לפלישת צבא גרמניה הנאצית לשטחי ברית המועצות התנהלו באזור קרבות קשים בין חיילי הצבא הגרמני לחיילי הצבא הסובייטי.
באחד הלילות הגיעה לכפר קבוצת חיילים סובייטים, כשהם נושאים לוחם פצוע שלא היה מסוגל לצעוד. החיילים הותירו את החייל הפצוע בפתח ביתם של בני משפחת בוגוש והמשיכו בדרכם.
אנה ופיליפ בוגוש, שגילו להפתעתם את החייל בפתח ביתם, הכניסו אותו פנימה. הם חיממו מים, הסירו מעליו את מדי הצבא שהיו ספוגים בדם, רחצו אותו וטיפלו בפצעים בברכו ובידו. החייל הציג עצמו בפני בני הזוג בוגוש כבוריס ביווליי, יהודי יליד קייב, ששירת כמפקד הגדוד עד שנפצע.
העזרה שהושיטו בני הזוג ליהודי, קומוניסט, בעל תפקיד אידאולוגי בצבא, הייתה כרוכה בסכנה לא רק לחייהם אלא גם לחיי ילדיהם הצעירים – מישה (מיכאל) ושורה. על אף הסכנה, הם הסתירו, האכילו וטיפלו בו במשך מספר ימים ולילות, עד שהתחזק. הפצע בברך היה שטחי והחל להירפא אך הפצע ביד הזדהם והיה חשש שללא עזרה רפואית עלול להתפתח נמק.
בתחילת יולי 1941 טמן ביוולי את המסמכים שלו, ביניהם תעודת זהות וכרטיס חברות במפלגה באדמה, כשפיליפ לצידו. הוא לבש לבש בגדי איכרים, נפרד מהמשפחה תוך שאיחלו אחד לשני להשאר בחיים.
משפחת בוגוש שרדה את המלחמה אך איבדה את ביתה, שנהרס בזמן נסיגת הגרמנים בקיץ 1944. מיד אחרי שחרור האזור בידי הסובייטים גויס בוגוש לצבא האדום.
ב-1945 חזר ביוולי אל הכפר כדי להודות למציליו ולאסוף את המסמכים שטמן באדמה. הוא מצא את אנה בוגוש וילדיה וקיבל את כתובת הדואר הצבאי של פיליפ, עימו שמר על קשר באמצעות מכתבים. ביוולי הציע לבוגוש לעבור עם משפחתו לקייב, שם הייתה לו אפשרות לעזור להם כלכלית, אך בוגוש בחר להישאר עם משפחתו במקום בו נולד וגדל.
בשנות ה-70 חידש מיכאל בוגוש - בנם של אנה ופיליפ, את ההתכתבות עם ביוולי. באותה העת ביוולי עדיין התגורר בקייב, אך סבל מבעיות בריאותיות שמנעו ממנו להיענות להזמנת המשפחה לבקר בביתם.
צאצאי משפחת בוגוש לא יודעים מתי ביוולי נפטר או היכן נקבר.