17 פברואר 2008
ב-17 בינואר 2008 נערך טקס מרגש ביד ושם במסגרתו הוענק אות חסידי אומות העולם למצילים יוסף ורוזליה סטרקר המנוחים מפולין.
הטקס נערך בנוכחותם של סטניסלב בריקס, נכדם של המצילים ואגניוש פיאטק (Eugeniusz Piatek), נינם של המצילים – שניהם מפולין, סו סטרומר טלנסקי ונינה גספר, בנותיו של הניצול מוטי סטרומר, שגרירת פולין בישראל, אגנישקה מגדז'יאק מישבסקה (Agnieszka Magdziak-Miszewska) ומנהלת מחלקת חסידי אומות העולם, אירנה שטיינפלד.
לאחר קבלת המדליה והאות בשם סבו וסבתו, אמר סטניסלב בריקס: "סבי וסבתי היו אנשים צנועים למדי. סבתי היה נוצריה אדוקה מאוד. היא תמיד אמרה לי שכולנו בניו של האל. האמונה החזקה באל היא שגרמה להם לא להסס ולהושיט עזרה למר מארק (מוטי) סטרומר, אדם ממוצא יהודי."
במקביל לטקס ההוקרה, נערך טקס לכבוד צאתו לאור של יומנו של הניצול, מוטי סרטומר, אשר נכתב בעת שהתחבא בחווה של בני הזוג סטרקר. היומן – "זיכרונותיו של אדם חסר מזל" – תורגם לאנגלית משפת המקור בו נכתב, יידיש, במסגרת פרויקט "זיכרונות ניצולים של יד ושם". ד"ר דיווייד זילברקלנג, העורך הראשי של "יד ושם - הוצאה לאור" דבר על ייחודו של היומן וחשיבותו ההיסטורית.
למידע נוסף על היומן, אנא כתבו אל: publications.marketing@yadvashem.org.il
סיפור ההצלה
מוטי (מארק) סטרומר נולד בקמיונקה-סטרוילובה (Kamionka-Strumilowa), ליד לבוב, בשנת 1910. למשפחתו היתה חנות משקאות בקמיונקה והיא ניהלה גם חנות קמעונאית בעיר. מוטי עבד בעסק המשפחתי וחי בקמיונקה עם הוריו ומשפחתו המורחבת עד לפרוץ המלחמה.
כאשר הנאצים פלשו לקמיונקה בשנת 1941, מוטי היה בן 31 ועמד להינשא לפפי הברקון. החתונה לעולם לא יצאה אל הפועל. חייהם, חיי משפחותיהם וחיי העיירה כולה עמדו להיהרס כליל. זמן קצר לאחר כניסת הגרמנים סבו של מוטי, ראובן, ודודו חיים הרש, נרצחו באכזריות.
מוטי נמלט ללבוב, שם נכלא בגטו יחד עם אחותו זלטה, בעלה מֵכל אייזן וילדיהם. משם נשלח מוטי למחנה העבודה ינובסקה.
למעשה כל משפחת סטרומר בפולין, למעט מוטי, נרצחה בשואה. אמו של מוטי - גיטל ואביו שאול, אחותו זלטה ומשפחתה, ארוסתו פפי, סביו וסבותיו, דודיו, דודותיו ובני דודיו – כולם נרצחו. מוטי הצליח להימלט מינובסקה וחזר לקמיונקה, שם מצא מסתור בחווה של יוזף ורוזליה סטרקר - פולקדויטשה(גרמנים ממוצא אתני) - שחיו יחד עם בתם הלן באזור כפרי בשם יגוניה (Jagonia). לפני המלחמה, יוזף סטרקר היה לקוח של קבע אצל משפחת סטרומר ובמקרה אחד אף לווה כספים ממכריו היהודים. עתה סטרומר נזקק נואשות לעזרה. מכרים אחרים הפנו לו עורף ולא הסכימו להכניס אותו לביתם. אך כשסטרומר דפק על דלתם של הסטרקרים, הוא הוזמן להיכנס פנימה וזכה לחלב ולחם ומעיל עבה להתחמם בו.
בני הזוג סטרקר החביאו את מוטי בעליית הגג של אחד האסמים שלהם ודאגו לכל צרכיו. בכל יום רוזליה הביאה לו מזון. מוטי בקש לעשות כל דבר שיסיח את דעתו מדאגותיו הקיומיות. על מנת להעסיק אותו, בני הזוג סטרקר הביאו לו ספר חשבונות ריק ועיפרון והוא החל לכתוב את זיכרונותיו ביומן. היומן הוא מסמך חריף המתאר את קורותיו של מוטי מתחילת המלחמה. הוא מתאר את פחדיו הנוראיים ואת הפחדים של מציליו. בשל הסתרתו של מוטי בביתם ריחפה סכנת מוות תמידית על משפחת סטרקר מצד הגרמנים, מצד שכניהם ומצד פרטיזנים לאומנים. הסכנה הפכה לחלק מחייהם. נחישותם של בני הזוג להחביאו התערערה מפעם לפעם אך הם הניחו למוטי להישאר. הוא התחבא אצלם בעליית הגג במשך כמעט שנה – מקיץ 1943 ועד אביב 1944. עם התקרבות החזית הרוסית, נאלצה משפחת סטרקר עצמה להימלט מערבה בשל מוצאה הגרמני. הם הפכו לפליטים בעצמם.
מוטי שמר על קשר עם משפחת סטרקר לאחר המלחמה. הקשר נשמר עם בתם הלנה גם לאחר שהלכו לעולמם.
ב-18 בפברואר 2007, החליטה הועדה לציון חסידי אומות העולם להעניק את התואר חסידי אומות העולם ליוזף ורוזליה סטרקר.