"לא היה מקום בשבילנו בעולם הזה"– סיפורה של ניצולת השואה חוה וולף-וויז'ניצר

חוה וולף נולדה בוויז'ניץ, שבצפון בוקובינה. אמה של חוה למדה עברית וחלמה לעבוד כגננת בארץ ישראל, אביה היה בחור ישיבה ושוחט. בשל עבודתו של האב, עברה המשפחה לכפר דורנשט שם התגוררו עד לגירושם לעיר רדאוץ. בחודש אוקטובר 1941 גורשה משפחתה של חוה יחד עם יהודי רדאוץ לטרנסניסטריה. בתחילה גורשה המשפחה למחנה מעבר במוגילב פודולסקי, עיר במחוז ויניצה. מחנה המעבר היה קסרקטין הרוס ומזוהם, ובו נדחסו אלפים. השמירה הייתה בידי ז'נדרמים רומנים, ותנאי המחיה היו קשים. דודתה של מרים, שהייתה רופאה, קיבלה אישור מיוחד לשמש כרופאה בגטו קופייגורוד, והמשפחה הצטרפה אליה במעבר לשם. באחד הימים, לאחר שחוה נשלחה לטאטא את הרחוב, היא קיבלה מכה חזקה בראשה מז'נדרם רומני. מקום המכה התנפח והפך למוגלתי וראייתה נפגעה. זמן קצר אחר כך, בחמישה ביולי 1942, הועברו כמעט כל יהודי קופייגורוד, מקומיים ומגורשים גם יחד, למחנה ביער סמוך שהוקף בגדר תיל כפולה, שם התגוררו בתנאים קשים עד לחזרתם לעיירה. ב-22 במרץ 1944 שוחררה קופייגורוד בידי הצבא האדום ומשפחתה של חוה חזרה לרדאוץ. חוה הצטרפה לקן של בני עקיבא ועלתה לארץ ישראל בסוף שנת 1947 על האונייה "גאולה". האונייה נתפסה וחוה נשלחה לקפריסין. עם עלייתה ארצה נשלחה חוה למוסד עליית הנוער "נוה עמיאל". בשנת 1953 נישאה חוה לשמשון וולף ז"ל ונולדו להם שלוש בנות. במהלך השנים החלה חוה ללמוד ציור וכתיבה יוצרת, ודרך האומנות היא מבטאת את חייה בתקופת השואה.