במעונות חיו הילדים בפיקוח של מדריכים. עד כמה הצליחה מסגרת זו לשמש תחליף למסגרת המשפחתית ואילו תפקידים קיבלו על עצמם המדריכים? נבחן זאת מבעד לעיניהם של הילדים ודרך הביטויים שהשתמשו בהם כשתיארו את המדריכים.
פעילות
קראו את שלושת המקורות הבאים. לאחר מכן פנו למלא את הטבלה המופיעה בהמשך.
בטור א' מלאו את שם המדריך או המדריכה. בטור ב' עליכם לציין איזו דמות הם לדעתכם מחליפים: אב, אם, סבא, אח, משליטי משמעת, מספרי סיפורים, חברים או מורים ועוד. בטור ג' ציינו האם הצליחו המדריכים להעניק לילד את התחושה של הדמות שהם מחליפים.
| האם המדריך או המדריכה מעניקים תחושה של הדמות החסרה |
הדמות שהמדריך או המדריכה מחליפים |
מדריך או מדריכה |
|---|
| |
|
|
למורה
בטרזיינשטט חלק מהילדים חיו במעונות. הווי תנועות הנוער שימש בסיס לחיים במעונות: במעונות הופעלו הילדים בהדרכת מדריכים צעירים, שהיו לעיתים בוגרים בשנים לא רבות מחניכיהם. במסגרות אלו תפסה האידאולוגיה הציונית מקום מרכזי. אחד הביטויים לכך היה הקניית ערכים חלוציים לילדים. תפיסת עולם זו הייתה זרה לרבים מהם שכן הם באו מבתים מתבוללים. עם זאת הייתה גם פעילות של קבוצות אידאולוגיות אחרות – פוליטיות ודתיות – על פי הגוונים השונים של יהדות צ'כיה ושל הקבוצות האחרות שהיו בגטו. כאמור, הרצון להגן על הילדים מפני המציאות הקשה בגטו, הוביל את ההנהגה היהודית להפרדת הילדים מהוריהם. בכך בעצם יצרו חלופה למשפחה. סדר היום והפעילות במעונות הילדים היו באחריות המדריכים. יתרה מכך, מכיוון שבדרך כלל פורקה מסגרת המשפחה, רגשות אינטימיים כמו אהבה, כעס, תלות ועוד אשר הופנו בעבר אל ההורים הופנו כעת אל המדריכים והמדריכות.
למורה
דמות חלופית יכולה למלא את החסר. לעתים היא מנחמת ונותנת תקווה, אבל לעולם לא תהיה הדמות החסרה. לעתים קרובות היא דווקא יכולה להבליט ולהעצים את הכאב על החסר.
סיכום
טרזיינשטט אינו גטו במובן המקובל של המילה. למעשה לטרזיינשטט היו מאפיינים של גטו וגם של מחנה מעבר ממנו יצאו דרך קבע טרנספורטים אל מחנות הריכוז וההשמדה. גברים, נשים וטף התמודדו עם מציאות יומיומית מורכבת של חיים בצל המוות: הם ניסו להמשיך ולקיים מסגרת משפחתית על אף ההפרדה בין חברי המשפחה. הם נאבקו כדי להשיג מעט אוכל, ולשמור על פרטיות ועל צלם אנוש. תמונת החיים האמיתית בטרזין, ולא האשליה שעיצבו הנאצים, הולכת ומתבהרת עם קריאת עדויותיהם וסיפוריהם של הילדים בטרזיינשטט. קולם של הילדים פותח בפנינו צוהר אל מקום בו שמשו בערבוביה כוח החיים והתקווה לצד הכאב, האובדן והמוות. מתוך כ-15,000 הילדים שהיו בטרזיינשטט, שרדו כ-150 בלבד.
בפעילות נפגשתם עם מגוון עדויות מגטו טרזיינשטט המספרות את סיפורם של חלק מהילדים בגטו.
יהודה בקון מתאר באמצעות חלומותיו את המרחק הבלתי-נתפס בין הבית מלפני המלחמה, גטו טרזיינשטט ומחנה אושוויץ:
"בטרזיינשטט חלמנו [...] חלמתי שאני בחזרה בבית, חלמתי שאני פוגש חברים מהכיתה [...] כאשר באנו לאושוויץ כבר אף פעם לא חלמנו על הבית, החלום הכי גדול זה היה טרזיינשטט".
