יאן נולד למשפחה נוצרית הולנדית. בבגרותו עבד כממלא מקום מנהל הדואר בעיירה פיכְט שבמחוז צפון בראבנט בהולנד, וב-1930 נשא לאישה את טרזיה סייפרס היהודייה. עם פלישתה של גרמניה להולנד במאי 1940 התגורר הזוג ברור ברחוב ויקטוריה 4 בפיכט, והיו להם שלושה ילדים: הלנה בת השבע, ריק בת החמש וּוים בן הארבע. המשפחה חיה על פי המסורת היהודית והשתייכה לקהילה היהודית.
בעשרה במאי 1940 פלש הצבא הגרמני להולנד. עם הכיבוש מצא את עצמו יאן במצב ייחודי, שכן אשתו וילדיו החלו לסבול מן ההגבלות שהוטלו על היהודים. יאן וטרזיה אף חשו בחלוף הזמן ביחסם המרוחק של שכניהם, אולם למרות הכול הצליחו להמשיך ולנהל שגרת חיים. במרץ 1941 נדרשה טרזיה להצהיר על יהדותה במועצה המקומית של פיכט, ולקראת פתיחת שנת הלימודים באותה שנה קיבלו הלנה וריק מכתב ובו הודעה שהחל באחד בספטמבר 1941 הם יסולקו מבית הספר. החל בשניים במאי 1942 חויבו יהודי הולנד לשאת את הטלאי הצהוב על בגדיהם. בקיץ 1942 הונחתה טרזיה על ידי "הוועד היהודי" בעיירה הסמוכה דֶן-בּוֹס להתכונן לקראת נסיעה לשם עבודה בגרמניה, ובאוגוסט נדרשה על ידי "הוועד היהודי" להמציא אישורים על נישואי התערובת עם בעלה האֲרי ועל ילדיה. ליאן נודע באמצעות קשריו ב"ועד היהודי" שסכנת גירוש צפויה לאשתו טרזיה ולילדיהם, וכי לא ניתן לעשות דבר על מנת למנוע זאת. בתושייה רבה הוא הצליח לארגן מסמך גרמני שבו נכתב שטרזיה נשואה לנוצרי, ואילו שלושת ילדיהם צאצאים רק לשני דורות של יהודים, דבר שהסיר מעליהם את סכנת הגירוש. בנובמבר הצליח יאן לפטור את ילדיו מחובת ענידת הטלאי הצהוב, והמשפחה המשיכה את חייה כרגיל באופן יחסי. עוד באותו חודש העניק יאן בביתו מקלט, שנועד להיות זמני, לדודיה של טרזיה, הדודה לוס (לואיזה) והדוד יוֹ (יוסף) שטאד, שהתגוררו בעיירה דֶן-בּוֹס. יאן מצא עבורם מקומות מסתור שונים בבתי הולנדים מקומיים שכתובותיהם ניתנו לו על ידי המחתרת ההולנדית; אולם לוס ויו נאלצו לעבור ממסתור למסתור עקב חיפושים שערכו הגרמנים או עקב חששם של המסתירים. וכך, בלילה ארוך וחשוך במיוחד של נובמבר 1942, צעדו יאן, לוס ויו מרחק רב כשהם חולפים בדרכים צדדיות קשות למעבר על מנת להתחמק ממחסומים שהציבו הגרמנים. לפני עלות השחר הגיעו השלושה לביתם של יאן וטרזיה בפיכט, ושם זכו למחסה בעליית הגג בחדר שהיה ממוקם בדיוק מעל חדרן של שתי בנות משפחת ברור.
המקלט, שנועד להיות זמני והחל בנובמבר 1942, התארך בפועל עד לשחרור האזור באוקטובר 1944. יאן וטרזיה שמרו על דבר הימצאם של הדודה לוס והדוד יו בחשאיות כה רבה, עד שאפילו ילדיהם לא היו מודעים לדבר בשנה הראשונה. במהלך שעות היום נותרו לוס ויו בחדרם שבעליית הגג בדומייה מוחלטת, ורק לאחר שילדי המשפחה עלו על יצועם, יכלו לצאת מעליית הגג. שמירת הסוד דרשה מיאן וטרזיה מאמץ רב ותכנון קפדני. לדוגמה, הם נהגו להחליף את תלוש המזון שקיבלו באוכל כשר ולחלוק אותו עם הזוג שטאד מבלי שילדיהם ירגישו בכך, וטרזיה נהגה לרכוש לחם אצל שני אופים שונים שהגיעו אל ביתה. החודשים נקפו, ולאחר כמה אירועים שבהם חשדו הלן וריק בהימצאות אורחים בביתם, החליטו יאן וטרזיה לשתפם בסוד המכביד וסיפרו להם על הימצאותם של הדודים לוס ויו בביתם. כדי להקל על יו ולוס את שהייתם, נהג יאן להביא מדי שבוע מהספרייה בדן-בוס ספרים עבים במיוחד על מסעות וטיולים, נושאים שהיו אהובים במיוחד על הדוד יו. נוסף על כך, ברשות משפחת ברור היה מקלט רדיו קטן שבאמצעותו האזינו לשידורי הבי.בי.סי מלונדון, וכך נותרו מעודכנים במאורעות המלחמה. בערב חג הפסח של 1943 אירחו יאן וטרזיה בביתם את הגברת קלק, שהייתה יהודייה ואלמנתו של כומר. הגברת קלק נשלחה למחנה הריכוז פיכט, אולם מפקד המחנה סבר שהיא הגיעה לשם בטעות ושחרר אותה עד לבירור העניין. היה עליה למצוא מקום מגורים זמני, ומכיוון שלא נמצא לה פתרון אחר, הסכימו בני הזוג ברור לקבלה בביתם למשך ימי החג. הם הבינו שהלנתה עלולה לסכן את לוס ויו המסתתרים בביתם, אולם ידעו שאם יסרבו להלין אותה, יעורר הדבר חשד שאף הוא עלול לסכן את לוס ויו. הגברת קלק שהתה עשרה ימים בבית משפחת ברור, ובתום חג הפסח שבה למחנה. היא שרדה את המלחמה.
בינתיים לא פסחו ההגבלות שהטילו הגרמנים גם על יאן, ובאחד ביוני 1943 הוא פוטר ממשרתו בדואר מפני היותו נשוי ליהודייה. הפיטורים השליכו על מצבה הכלכלי של משפחת ברור, שממילא הייתה נתונה בחשש ובמתח תמידיים. עם זאת, ההנהלה המרכזית של משרד הדואר העבירה ליאן משכורת חלקית שאפשרה לו לספק למשפחתו ולזוג שטאד אוכל, בגדים, חימום, מענה רפואי בשעת הצורך ותחושת ביטחון יחסית. המחתרת ההולנדית הטילה על יאן לארגן מקומות מסתור עבור יהודים. הוא דאג למקום מסתור בבית איכר בכפר סמוך עבור ילדם של חברי המשפחה, דאג להעביר מזון לילד המסתתר, וכן ביקר את בני משפחתה של טרזיה שהסתתרו באמסטרדם וסייע להם.
ביתו של יאן ברור נמצא בקרבת מחנה הריכוז פיכט הידוע לשמצה. בעיירה פיכט וסביבתה היו גם מחנות צבא גרמניים. כתוצאה מכך, קצינים גרמנים רמי דרג השתכנו בכמה בתים באזור, לרבות בית שכניה של משפחת ברור, ששימש כפנסיון פרטי. מכיוון שהפנסיון רחש פעילות והגרמנים נמצאו בצמידות לביתה ולגינתה של משפחת ברור, הטיל הדבר מורא גדול ומתח בלתי נסבל על דיירי הבית. זאת ועוד, דיירי בית ברור נדרשו להקפדה יתרה בכל תנועותיהם על מנת שלא לעורר ולו חשד קל. למזלה של משפחת ברור, מרבית שכניהם, אף אלה שהשתייכו לתנועה הנציונל-סוציאליסטית ההולנדית, לא הסגירו את מוצאה היהודי של משפחת ברור.
ב-26 באוקטובר 1944 שוחררה העיירה פיכט על ידי בעלות הברית במסגרת מבצע "מרקט גארדן". שלושה ימים לאחר השחרור שב יאן לעבודתו במשרד הדואר והטלגרף בדן-בוס. במהרה הוצע לו קידום בעבודתו ומעבר למשרד הראשי. יאן, ששמח ליטול חלק בשיקומה של הולנד, קיבל את ההצעה, ובין 27 אוקטובר 1944 ועד לאמצע אוגוסט 1945 עבד באינדהוון. הדודה לוס והדוד יו נותרו עוד תקופת מה בבית משפחת ברור, ולאחר מכן עברו להתגורר בדירה שמעל בית הכנסת בדן-בוס.
ב-1953 עלתה בתו הבכורה של יאן לישראל, וב-1955 עלו גם יאן, אשתו ושלושת ילדיהם. בהגיעם הם שוכנו בצריף במעון עולים בקריית חיים, ולאחר כחצי שנה קיבלו את דירתם בקריית ביאליק ובה התגוררו במהלך חייהם. יאן התגייר ושינה את שמו לאברהם. לאחר שלמד עברית באולפן, עבד יאן בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ובהמשך במשרד החינוך, בתחום הכספים. הוא התפלל בבית הכנסת המרכזי בקריית ביאליק, ובו אף היה פעיל כחבר ועד וכגזבר.
במהלך השנים נמנעו אברהם ואשתו מלדבר על קורותיהם בשואה, ואף ויתרו על ההכרה בהם כקורבנות הנאצים לפי חוקי הולנד על מנת שלא לפתוח מחדש את הזיכרונות הקשים. ב-28 ביולי 1979 הכיר "יד ושם" ביאן ברור כחסיד אומות העולם.
ב-24 במאי 1992 הלך יאן אברהם ברור לעולמו בגיל 92. הוא נטמן בבית העלמין צור שלום בקריית ביאליק. בשנת 2000 הלכה טרזיה ברור לעולמה ונטמנה לצד בעלה-מצילה.
