מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

מערך שיעור בנושא השחרור והחזרה לחיים מבעד לעיני הניצולים

"כל תקופת המלחמה התפללנו לשחרור והנה זה בא לפתע. את חופשייה! אך אחרי שעיכלתי את עניין החופש הבינותי שכל הזמן בעצם קיוויתי לראות את אבי, ואף העזתי לקוות שאולי בכל זאת אראה גם את אימי. ידעתי בלבי שזה כמעט בלתי מציאותי, אך את אבי הייתי בטוחה שעוד אזכה לראות. אבל החלו לקנן בלבי ספקות והתחלתי להבין שאולי זה לא יתגשם. [...] מסתבר שחופש הוא עניין יחסי במידה רבה מאד. הכבידה עלי הדאגה לעתיד. אנו צריכים לבנות את עתידנו, אך כיצד בונים עתיד?"
(מעדותה של אווה בראון, בתוך: יהודית קליימן ונינה שפרינגר-אהרוני, כאב השחרור, יד ושם, ירושלים 1995, עמ' 37).

עם סיום מלחמת העולם השניה, ב-9 במאי 1945, נערכו ברחבי אירופה חגיגות לרגל הניצחון על הנאצים. יום הניצחון היה עבור הניצולים יום של גאולה, אך גם ראשית ההכרה בגודל האסון ותחילתו של מאמץ כמעט על-אנושי לאסוף שברי חיים ולהתחיל מחדש. רבים מניצולי השואה מצאו עצמם עם תום המלחמה בודדים בעולם, ללא משפחה וללא חברים, ולעתים אף נותרו שריד אחרון לקהילתם. השחרור הביא עמו תגובות מעורבות: לשמחה שחשו הניצולים על סיום המלחמה ועל סופו של שלטון האימים הנאצי התלוותה תחושה קשה של אבדן, ולעתים אף תחושת אשמה על שהם שרדו ואילו בני משפחותיהם נרצחו. ניסיונם של ניצולים לשוב אל המקומות שחיו בהם ערב המלחמה לא תמיד עלה יפה. האווירה העוינת שנתקלו בה הניצולים במזרח אירופה והתקריות האנטישמיות שחוו, ניפצו בקרב רבים מהם את התקווה לחידוש החיים היהודיים במזרח אירופה. תחושות אלה הובילו יהודים רבים להתארגן באופן ספונטני ליציאה מפולין לכיוון גרמניה, אוסטריה ואיטליה, במסגרת תנועת 'הבריחה', אף שחציית הגבולות הייתה בלתי חוקית ומסוכנת. בהגיעם לאזורים אלה חברו הבורחים לעשרות אלפי ניצולים יהודים שהשתחררו במרכז אירופה, ויחד התרכזו במחנות עקורים בגרמניה, אוסטריה ואיטליה. המחנות הוקמו לא פעם באתרים שבהם היו לא מכבר מחנות נאציים, ובהם ברגן-בלזן, בוכנוולד ואחרים.
פעילותם של אנשי שארית הפליטה במסגרת מחנות העקורים הייתה ביטוי רב עצמה למאמציהם של הניצולים לחזור לחיים לאחר המלחמה. כבר בימים ובשבועות הראשונים לאחר השחרור החלו הניצולים להתאושש ולהתארגן, על אף האבל, מצבם הפיזי הירוד והקשיים המרובים. הם הקימו משפחות חדשות, יסדו הנהגה עצמית ומוסדות חינוך וסעד עבור הילדים ובני הנוער, הוציאו לאור עשרות עיתונים וכתבי עת, אספו עדויות על גורל היהודים בשואה והפכו גורם בעל משמעות במהלכיה של התנועה הציונית ובמדיניות הבינלאומית.
מפגשם של הניצולים עם אנשי הבריגדה היהודית לאחר המלחמה והתארגנותם הקהילתית והתנועתית במחנות העקורים, חיזקו בקרב רבים את זיקתם לרעיון הציוני ואת השאיפה לבנות את חייהם בארץ ישראל. כשני שליש מן הניצולים, שבחרו שלא להישאר באירופה בתום המלחמה, עלו לארץ ישראל. שליש נוסף של הניצולים היגר לארצות הברית, לאמריקה הלטינית, לדרום אפריקה, לקנדה ולאוסטרליה. לפניכם מבחר קטעי עדויות וידאו של ניצולים המתארים את דרכם של הניצולים מן השחרור ועד לעליה לארץ ישראל. לצד העדויות מופיעות שאלות העוסקות בסוגיות שונות שליוו את הניצולים במהלך השנים. שאלות אותן ניתן להעלות לדיון בכיתה לפני הצפייה בעדויות או לאחריה.

ימי השחרור הראשונים
שאלות לדיון
התמודדות, שיקום ובניית חיים חדשים
שאלות לדיון
מצגת לשימוש בכיתה